סיפורה המרגש של דאדא הנוצריה מלבנון
הסיפור המסופר הוא על לוויה מיוחדת במינה שהתקיימה בכרמיאל. הנפטרת היתה בת 91 והלכו אחריה מאות אנשים כולם ראו עצמם כבני משפחתה. חרף העובדה כי לאף אחד מהם לא היה אפילו קשר משפחתי רחוק אליה.
זו לא היתה לוויה יהודית כי הנפטרת היתה ערביה נוצריה, בשם אוה עבדל כארים והיא נקברה בחלקת הנוכרים בכרמיאל.
הנתונים הללו נשמעים מוזרים, כי הם באמת כאלו. הקהל רב של אנשים הצטרף להלוויה רק מפני שרצה לשמוע את הסיפור האמיתי מאחורי הלוויה המוזרה הזו.
שורשי הסיפור נעוצים במשפחה יהודית שחיה בלבנון.
ב 1943 עת לפני קום המדינה, התחתנו טופיק ולינדה לוי, תושבים יהודים מבירות. לאחר שנתיים נולד להם בן בשם רפאל ושנתיים לאחר מכן בת בשם סארין (שרה). בשלב זה חלתה האם במתלה חשוכת מרפא (טרשת העורקים).
למרות מחלתה ילדה לינדה זוג תאומות בשם מאי ומשלין ו 3 שבועות לאחר הלידה היכתה בה המחלה בצורה כזו שלא יכלה יותר לתפקד.
אבי המשפחה, שהיה טרוד בענייני פרנסה הביא לבית אחות מקצועית שתטפל בתאומות הקטנות וגם באימן.
האחות המקצועית היתה ערביה לבונית נוצריה ילידת אוגוסט 1922 בשם אוה עבד אל כארים.
כשהיו התאומות בנות כשנתיים החלו משום מה מכנות את אווה בשם "דאדה? ומכאן נותר שמה בלשון המשפחה עד סוף ימיה.
אווה טיפלה באם לא מתפקדת וארבעת ילדיה, בשלב מסויים חלה האבא בליבו והמשפחה נותרה לבד, נתונה לחסדיה.
ומה עושה דאדה, מתפטרת מעבודתה כאחות ומחליטה להקדיש את חייה לגידול משפחת לוי. האב האם וארבעת הילדים.
היא דאגה להם מבוקר עד ערב כמו אמא ובעצם כמו אבא, היא בישלה, כיבסה והלבישה את הילדות והדבר המפליא מכל גם דאגה לחינוך היהודי שלהם.
הילדים למדו בבית ספר נוצרי כי זה מה שהיה שם, בבירות אך היא דאגה שייכנסו לארגון נוער יהודי שילמד אותם מהי יהדות והם אכןגדלו במורשת היהודית כשהיא מקפידה כמותם לצום ביום הכיפורים, לשמור שבתות וחגי ישראל מדין חינוך לדבריה לא יאומן כי יסופר.
בשלב מסוים נפטר האב מהתקף לב ולאחר 3 שבועות נפטרה האם. ארבעת הילדים נותרו לבד בבירות באותו זמן כמעט שלא נותרו שם יהודים רובם ככולם היגרו לאמריקה, לקנדה ולדרום אמריקה ומיעוטם עלה לישראל.
דאדה נשארת עם ארבעת הילדים ומאמצת אותם כילדיה ממש, תוך ויתור על מקצועה כאחות על משפחה ובעצם על חייה היא.
כשהתאומות מאי ומשלין גדלו. החלו משפחות נוצריות להתעניין בהן על מנת להשיא אותן לבניהן. דאדה נלחמה ככל שיכלה
על חסידת אומות העולם,
שהצילה טיפלה ושמרה על זהותן היהודי של שתי
אחיות יהודיות .
זה מזכיר המון סיפורים דומים על נוצרים שסיכנו את חייהם בתקופת ,עמ' לתת חסות ליהודים.יש דבר אחד שאני לא מבין:מה זה המונח הזה נוצרי ערבי?
בגלל שנוצרי מדבר ערבי אזי הוא ערבי?
אז גם אני ערבי?
למה אני מספר זאת כי יש מתח עולה בזמן האחרון ,כאן ברץ על כך שהנוצרים רוצים להתגיס לצהל והערבים יוצאים נגדם בטענה שהם "אחים"
ראינו אגב כמה שחטו הערבים בנוצרים רק בסביבה כאן של הים התיכון.
ואין לי מילים לתאר מה הרגשתי שקראתי על העוולה שעשו לה....
לא משנה איך תכנה את דאדא. ערביה נוצריה או בלי דת. המעשה שעשתה ראוי שיזכר . יזכר כי אפשר להיות בן דת אחרת ולהתיחס לבן אדם כאדם.