שולה זקן עדות חיה להתנהגות של אישה פושעת

דעה אישית
לצד הדימויים בשבוע האחרון של נשים עברייניות שמפילות בפח גברים באמצעות המיניות שלהן, על-ידי העללת תלונות שווא על הטרדות מיניות כדי להתנקם בהם, או סתם כדי לפגוע בהם, אנו רואים בימים האחרונים את דמותה הטראגית האמיתית של העבריינית שולה זקן.
זקן הצטיירה לאורך השנים כמי שמגנה בחירוף נפש על הבוס שלה, אהוד אולמרט, בתיק הולילנד. זאת, באמצעות לקיחת האשמה עליה וניקוי שמו.
בשבוע שעבר החליטה זקן להפר את שתיקתה, וחתמה על הסכם עם הפרקליטות לפיו תרצה 11 חודשי מאסר בפועל, תמורת עדות מפלילה נגד אולמרט. השינוי בהחלטתה של זקן צפוי לדחות את הכרעת הדין במשפט, ואולי אף לשנות את גזר הדין.
בפרשת הולילנד שהתפוצצה בשנת 2010, אולמרט, בתקופתו כראש עיריית ירושלים, חשוד שקיבל שוחד מיזמי פרוייקט המגורים “הולילנד”, בתמורה להקלות בבנייה. חקירת הפרשה הובילה לפתיחת חקירה בפרשות נוספות, בהן יש חשד שאולמרט מעורב. זקן, כראש לשכתו של אולמרט, היא האישה שלכאורה תיווכה את קבלת השוחד.
עד כה העדות שמסרה זקן הפלילה אותה וציירה את אולמרט כמי שלא ידע מה מתרחש. עדותה החדשה של זקן צפויה לשנות את התפיסה הזו, וכן להראות כיצד אולמרט שיבש הליכי חקירה.
לא ניתן להימנע מההשוואה בין האופן שבו מציגים נשים כנקמניות שעושות שימוש במין שלהן כהון, כדי לגבור על גברים בסביבתן, לבין התנהגותה של זקן.
זקן היא עדות חיה להתנהגות של אישה פושעת, שהגנה עד כה על הגבר בחייה עד כדי ביטול עצמי מוחלט.
בניגוד לתפיסה של נשים מניפולטיביות, שמסובבות את המציאות כדי שתיטיב עמן, פשעיה של זקן היו פשעים שהיטיבו בעיקר עם הגברים שסביבה ולא איתה.
המניעים את פרשת הולילנד היו אנשי עסקים, יזמים, פוליטיקאים ואולמרט. זקן היא זו שתיווכה, וסביר להניח שהרווח שהיא קיבלה על עבודתה היה שולי לעומת הרווחים של מי שהעבירו את השוחד ומי שקיבלו אותו לידיהם בסוף.
בניגוד לתפיסה של נשים שמונעות מרגשות נקם ומבקשות להפיל גברים בעמדות כוח סביבן, זקן הסכימה לוותר על חייה ולפגוע במשפחתה למען הגבר בעמדת הכוח שעבדה אצלו כל השנים. ההחלטה לשנות את עדותה לא הייתה נקמנית, אלא תוצאה של ייאוש והבנה של המציאות שהיא נקלעה אליה.
זקן חיכתה ככל הנראה כיוון שלנפש לקח זמן רב לעכל את מה שעושים לה, אולי כיוון שהתביישה וכיוון שרצתה להגן על הדמות הסמכותית שהכירה.
שולה זקן צריכה לגרום לכל אחת ואחד מאיתנו לשאול את עצמו, עד כמה החשש מנשים שיתלוננו תלונת שווא על הטרדה מינית מגובה במציאות, ועד כמה הוא תוצאה של סטריאוטיפים על האופן שבו נשים מתנהלות, ואולי אפילו פחד מנשים.
