השואה ואיזכורה בארץ

בילדותי לא דיברו על השואה. פליטי השואה התהלכו בינינו עם מספר צרוב על זרועם.

כששאלנו לפשר המספר, היו מהסים אותנו: "שקט! לא מדברים על זה". והיו כאלה שנידבו הסבר: "זה מהמחנות".

לא היה יום השואה ובוודאי שלא למדו על כך בבית הספר.

מעניין למצוא את הסיבה להצנעת השואה . הנה מה  שהעתקתי מויקיפדיה:

"הגישה שרווחה בשנותיה הראשונות של המדינה מוגדרת "הגישה הממלכתית" על ידי חוקרים[1], המזהים את מקורה בבית מדרשו של דוד בן-גוריון. גישה זו עמדה על כמה עקרונות:

מדינת ישראל היא מרכזו של העם היהודי, מרכז לנאמנותו ולהזדהותו ומוקד לגיבוש זהותו ולשמירה על קיומו

• שלילת הגלות: מדינת ישראל מסמלת את ההפך של הקיום הסביל והכפוף של יהודי הגלות; אזרח מדינת ישראל הוא יהודי גאה, בטוח בעצמו וחופשי. מורשתו של היהודי הישראלי אינה נשענת על הגולה, אלא ההיסטוריה שלו בזמנים קדומים יותר, כאשר אכן היה בן חורין.

• השתלבות במשפחת העמים: בעלי גישת הממלכתיות שואפים לשלב את מדינת ישראל במשפחת העמים כמדינה שווה בין שוות. תודעת הקורבן הגלותית פסולה, מכיוון שהיא מונעת השתלבות זו, ולכן יש לשלול את הגלות ומורשתה. האנטישמיות אינה אלא תולדה של קיומו הלא-טבעי של עם ישראל בגלות; כאשר יהיה ליהודים קיום נורמלי, במדינה ככל המדינות, תימחק האנטישמיות.

  השואה נתפסה כהפך המוחלט לגישה הממלכתית, גישה של ביטחון עצמי, חוזק וכבוד לאומי; הגישה הממלכתית לא הייתה יכולה להישען על היסטוריה של תבוסה והשפלה, וגם לא על גבורתם של מורדי הגטאות בגלל תבוסתם הסופית. הגישה הממלכתית לא הייתה יכולה לקבל הזדהות עם השואה בתהליך עיצוב דמותו של הישראלי החדש. זאת ועוד, גישה זו גרסה שצורת הקיום הגלותית נחותה מהקיום העצמאי במדינה ריבונית, עד כדי אפיון הגלותיות כמחלה.

  שני גורמים אלו הביאו לכך שהשואה לא הייתה יכולה להיות חלק מהותי בזיכרון הלאומי שניסתה הגישה הממלכתית לבנות. אומנם השואה הוזכרה בטקסים רשמיים (אירוני וסמלי שאת קבורת כדי האפר של יהודי אוסטריה - טקס הזיכרון הראשון לנספי השואה בישראל (יוני 1949) שנשא אופי ממלכתי, יזםשמעון ויזנטל, יהודי אוסטרי, אז עדיין אלמוני, ממקום שבתו בעיר לינץ שבאוסטריה), אבל רק כהוכחה לניצחונה של הגישה הממלכתית, בבחינת ראו מה קרה לעם היהודי באין מדינה. ומכאן שלא היה מקום לשואה כגורם מרכזי בעיצוב הזהות הישראלית. מעבר לכך, העמדת השואה כגורם מרכזי בשיח הישראלי הייתה עלולה ליצור רגשות של שנאת זרים, הסתגרות ותפיסת עולם של "עם לבדד ישכון" - ההפך ממטרתה של הממלכתיות.

  יום הזיכרון לשואה  הונהג לראשונה רק ב 1951 ובמתכונתו הנוכחית לפי חוק משנת 1959 !