געגועים

כתבת רק שתיים וחצי שורות,אבל קיפלת בם משאת נפש ,תמונה נוגעת ללב,יחסים יפים,ורגש יפה כל כך שכמעט עלו דמעות בעיני כשקראתי את זה.גם אני אהבתי את סבתא רבא כך.והכי כואב כשאת כותבת שבסוף התמונה הזו נגוזה מהדימיון וזה הכי כואב.

פעם סבתא הייתה סבתא. כולם היו פחות מחוץ לבית והאוירה הייתה משפחתית כזו שאנו קוראים בסיפורים ובאגדות. אני זוכר את סבתי , מטרוניטה ספרדיה עוטה מחצלות כאלה שנהגו לעטות המרוניטות שאנו רואים בסרטים. . היא לא נהגה לחבק אבל נהגה לשיר לנו שירי ערש כשהיינו קטנים. אני זוכר את הרומנסות הספרדיות ש בהן ניסתה להרדים אותנו. אבל השירים היו כל כך יפים וערבים לאוזן אז הן פעלו בצורה הפוכה. הם גרמו לנו להיות ערים. ואני מצטער עד היוםם שלא ניסיתי ללמוד את שפת הלדינו שהיא שפת היידיש של יוצאי ספרד שחיו שם עד לגרוש.