לקראת שבת, לכו ונלכה
ל?ק?ר?את ש??ב??ת ל?כו? ו?נ?ל?כ?ה, כ??י ה?יא מ?קו?ר ה?ב??ר?כ?ה
מ?ר?אש? מ?ק??ד?ם נ?סו?כ?ה סו?ף מ?ע?ש??ה ב??מ?ח?ש??ב?ה ת??ח?ל??ה.
ברכת שבת שלום לכל ידידנו בבלוגיה ולכל בית ישראל.
אהבה מכל הלב
אהבה מכל הלב
אתנחתא קלה, בין פרשה...
לקריאת הפוסט
כולם.....ורק אחד ויחיד......
כולם נוכלים,כולם שקרנים,כולם נואפים,כולם משחדים ומשוחדים,כולם שמאלנים,כולם......וכולם......ורק, אחד, יחיד ומיוחד,הישר באדם,הצדיק מכולם,הדואג היחידי למדינה,איננו שמאלני, כי אם ימני,הלו הוא :המלך...
לקריאת הפוסט
ישראל יצחקי
לסימה רביד ולכל ידידי הבלוגיה, חג חנוכה שמח.קראתי את הפוסט של סימה רביב,ולבי נצבת בי.אי לכך אני מעלה לינק עם שירים נבחרים של ישראל יצחקי.המשך יום נעים, חג חנוכה שמח ושבת...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
עממי
מילים: שמואל בס
לחן: יואל ולבה
"עוד מעט ירד אלינו
יום שבת הטוב.
לכבודו תכין אימנו
מטעמים לרוב.
בואי, בואי הברוכה,
יום שבת, יום מנוחה!
בואי נא, בואי נא, המלכה!
אך נפסיק פה לימודינו,
הביתה נמהר.
נתקדש לשבתנו
בפרחים ובנר.
בואי בואי הברוכה..."
בחוץ חשוך וקר. טיפטוף דקיק ניטח על רחבת האספלט הגדולה במרכז הבתים. סיכות הגשם מהתלות באורו הסדוק של פנס הרחוב המאיר סביב עצמו... ועל מכולת האשפה הגדולה הניצבת תחתיו, לצד המדרכת.......
בבית חם. נעים... בפינת השיש במטבח, מתחת לחלון, שני נרות שבת, דולקים, מ?ל?ו?ים את בוא השבת השלווה הממלאה את הבית... וריח ניחוח תבשילים, מעשה ידיה הטובות של אם הבנים, עולה מהסירים החמים, ממלא את חלל הבית. עוד רגע קט יוגשו המאכלים, הנפלאים, אל השולחן.
הכלב הקטן בפתח הבית, נובח.. נובח.. נובח...לא מפסיק לנבוח...'על מי הוא נובח'?
י?ל?ד?י המסבים לשולחן, כועסים על נביחותיו של הכלב המפרות את שלוות הבית. אני קם ופונה לעבר הדלת, לברר למה הכלב הקטן לא חדל מלנבוח?
יוצא מפתח הבית. הגשם ממשיך לרדת בטיפטוף איטי... בחוץ, נראה אין נפש חיה. אנשים בשעה זו של ערב שבת יושבים בבתיהם, רחוצים ונינוחים. דממה כבדה משלימה את השקט השורר בחוץ. מבטי נודד אל אורו המרצד של פנס הרחוב הזועף על היותו ניצב יחידי על משמרתו, להאיר את הריקנות האילמת השורה סביב, ועל מכולת האשפה הדוממת תחתיו....
אה!.. יש שם מישהו! כנראה אליו כוונו נביחותיו של הכלב....
איש מבוגר חסר בית, חבוש כובע קסקט עומד לצד המכולה.. המרחק בינינו לא מאפשר לי לראות את תווי פניו הלוטים בצל כובעו. רכון על מכולת האשפה, מחטט בתכולתה. לצידו עגלת תינוקות עמוסה דברי בלאי... סמרטוטים. קופסאות קרטונים.. וצרורות ניילונים. האיש הוציא דבר מה מן המכולה, בחן אותו, אחר הניחו בעגלה.
חלפו למעלה משני עשורים מאז אותו ליל שבת גשום, וקרוב לודאי האיש המבוגר איננו עוד בין החיים. מייסרת אותי המחשבה, עת עו?ל?ה דמותו בזכרוני, כי לא עלה בדעתי בלילה ההוא, להזמינו להסב איתנו, אל לשולחן...
שבת שלום לחברים היקרים. (חיוך) נדב.
ובמיוחד לקרוא את סיפורו המאלף של ידידנו נדב.
שבת ברוכה לכולכם ולבני משפחותיכם.
ושיר השבת העממי שכתבת הזכיר לי ימי תום של ילדות רחוקה.
שבת שלום גם לך.
שבת שלום לך...