1259ראיון עם רנה שינפלד-פתקים עם פינה באוש
1259ראיון עם רנה שינפלד -פתקים לפינה באוש
צילומים-יחצ"ן
לרגל המופע "פתקים לפינה באוש" העולה בסוזן דלל ב14.7.14 ותאריכים אחרים,ערכתי ראיון עם רנה שינפלד הנושאת בתואר הלא רשמי "הגב' הראשונה של המחול המודרני בישראל".
היא התחילה לרקוד בגיל 12, למדה אצל מיה ארבטובה ועברה ללמוד אצל מרתה גרהם שנתנה לה מלגה לצורך זה וממנה עברה לגוליארד ,חזרה לארץ והקימה להקה משלה בת 11 איש.הדבר היה בערך ב1961.
הברונית בת שבע דה רוטשילד מימנה לה ערב עם הלהקה.הברונית היתה נוכחת בערב זה ואמרה לה לאחר שראתה את רנה רוקדת שרוצה להקים להקה משלה ולקרוא לה "בת שבע". הברונית הקימה את להקת בת שבע ורנה חזרה למרתה גרהם כדי ללמוד ממנה את הרקודים שהיא יצרה לעצמה וזו האחרונה נתנה רשות ללהקת בת שבע להופיע עם עבודותיה בכל העולם.אחרי 17 שנה בבת שבע עזבה אותה והקימה את התיאטרון-להקה שלה והתחילה להופיע עם הלהקה.
למרות שהיו שיאים רבים בקריירה שלה היא רואה בעצם את השיא בערב המחול שעורכת כעת .זהו ערב מחול סולו הנרקד על ידה בהשראתה,לזכרה ולכבודה של פינה באוש.
"פתקים לפינה באוש" הנו מופע המבוסס על שירים שכתבה הדסה טל. מכתבים שהוחלפו בין רנה לבין פינה באוש כאשר באחד מהם כתבה פינה והביעה משאלה "ותן לשתינו יחד להמשיך לרקוד" סיום זה של המכתב הפך למוטו של הערב .
מה יש בערב זה שאלתי את רנה.
"יש בו מחול,שירה,מוסיקה,וידאו וצלליות.אני אוהבת עולם עשיר שממלא את הבמה כי העולם שלי עשיר.המשוררת הדסה טל הגיעה אלי והביאה לי שירים שקראה להם "פתקים לפינה באוש" ואמרה שרוצה שאשתמש בהם בערב מחול שאעשה.
כששמעתי את פס הקול של השירים עם הקול שלה, למרות שהיתי בהכנת תכנית עם עידן רייכל, " נדלקתי" ועשיתי את הכוריאוגרפיה.התחלתי לבחור מהשירים את אלו המתאימים לריקוד,לקחתי קטעים מסרט שפינה עשתה-"קינתה של המלכה" וכן "אנן אנן" ושילבתי בכוריאוגרפיה, כאשר את השירים מקריאה הדסה טל בעצמה.
אני משתלבת תוך כדי הקרנת הקטעים ורוקדת עם רקדניה של פינה שבסרט ואיתה.זאת היתה עבודת נמלים, עבודה של שנה.היו מילים. רק מילים לא סיפקו את התנועה שלי ולכן הוספתי מוסיקה .חלק מהמוסיקה נכתבה ע"י אנריקה איזנמן,במיוחד לשירים.שיניתי,ערכתי ואלה שיבואו ב14.7 יוכלו לראות את פרי עבודתי.
את פינה הכרתי באודישן בג'וליארד .היא הגיעה מגרמניה ואני מישראל.נוצרה כימיה וקשר מידיים. קשר כמעט מיסטי והרגשנו כאחיות תאומות.שם רקדנו יחד שני ריקודים.פינה היתה רק רקדנית.אני היתי גם כוריאוגרפית.למרות שלא למדה כוריאוגרפיה שמעתי שכבר הספיקה לעשות דברים מאוד מוזרים.המשכנו את הקשר במכתבים. יום אחד היא הגיעה לארץ וממכון גיטה התקשרו אלי שפינה רוצה לפגוש אותי.היא הציעה לי לנהל את בית הספר "קורט יוס"באסן שבגרמניה וגם שיהיה לי שם להקה משלי.
הסכמתי אך כשהיה לי כבר כרטיס טיסה, לילה לפני הטיסה חלמתי חלום רע הקשור במראות מהשואה והודעתי לה שאני לא באה.עברו שנים והיא הזמינה אותי להופיע בפסטיבל שלה בוופרטל.הופעתי עם הלהקה שלי והיא נתנה לי מלגות עבור התלמידים שלי שיוכלו ללמוד אצלה וכך הקשר החם שנוצר בינינו נמשך כמעט עד שעזבה אותנו. לפני שהלכה לעולמה אמרה לי שיש לה משפחה בארץ ובהמשך התברר לי שהיא בעצם היתה יהודיה" .
יום אחד, בנוכחותי, קרוב המשפחה שלה הראה לה תמונה והיא קיבלה כמעט שוק.לא ידעה מהיכן יש לו את התמונה.היא אמרה לו שזו האמא שלה.התברר שזו היתה האחות של האמא.
לפני כחודש נחנך בסנט פטרבורג סטודיו על שמה של רנה.שאלתי איך זה קרה.
"במסגרת פסטיבל חשיפה בינלאומית רקדנית מלהקה משם ראתה את עבודתי "פתקים "והתרשמה ממנה.כאשר חזרה למולדתה קיבלתי מייל ממנה שהם עוברים למרכז חדש ויש להם שם שני סטודיוס והם רוצים לקרוא אותם אחד על השם פינה והשני על שמי.דהינו "פינה ורינה".זה מאוד החמיא לי. הם מימנו את נסיעתי לשם לערב הפתיחה, נתתי הרצאה וסדנאות.זהו מרכז מחול הנקרא"ביי ביי באלט".יש במרכז זה להקה,סדנאות,סטודיו ועוד."
איך את מסבירה את העובדה שכל פעם את מופיעה עם פריט אחר בין אם זה מקלות או חוטים או צעיף.
"אנו חיים עם חפצים סביבנו.אנו מוקפים בהם.בשבילי החפץ הוא אוביקט שאני חפצה בו.אני מרגישה טוב בקרבתו.הוא פרטנר טוב. אני אומרת שהוא אוביקט ואוביקט זה הוא יותר אוביאקטיבי מבני אדם.אני איני יכולה בלעדיו.אני נותנת בארץ סדנאות רבות.התלמיד לומד ממני מה זה שווי משקל אמיתי אמנותי נכון ואיכותי.לצערי כאן מלמדים שיווי משקל שרירי בלבד.
אני לוקחת שקית נילון לדוגמה.שיווי משקל זה איזון והשקית מלמדת מה זה איזון.אם אתה לא מצליח להחזיק אותה והיא נופלת אין בלנס, אין שיווי משקל.המקל מלמד דברים אחרים.קוים ישרים.העולם שלי, הדמיוני, מלא יופי וקסם בימתי.אני לא מסתפקת בגוף האדם.כאשר הגוף עומד מול החפץ הוא יותר מבליט את הבשר ודם האנושי.
אני עובדת מ1979 עם חפצים.היתה לי תקופה שאני מכנה אותה "הגיאומטרית" ורציתי לברוח מהמלודרמה של מרתה גרהם, שהיתה כאמור המורה שלי, לאחר מכן עברתי לאוביקטים מהטבע-חול,מים,אש.זה היה העולם שלי אז.לאחר מכן עברתי לאור וצל שנמשך כשלוש שנים ואז שאלו אותי האם השלב הבא הוא וידאו.כך באמת קרה.זאת היתה הפעם הראשונה שעבדתי עם משהו שאי אפשר היה למשש כי אני אוהבת למשש.זה היה הרבה יותר רוחני.
.עשיתי ערב עם שיריו של ליאונרד כהן,שלמה ארצי,שירים שלי שכתבתי.היום הוספתי גם את המילה.ב "פתקים" לקחתי פסלת עפרה פרידמן שעיצבה פסלים וכנפיים על הבמה.בישבילי הבמה מעצבת את העולם הפנימי שלי"
על שאלתי מה דעתה על הבאלט הקלאסי היא אומרת :"השפה שלו היא חשובה אך הסיגנון היום נראה לי מלאכותי.אני מקדמת בברכה מינוי רקדן וכוריאוגרף מודרני כמנהל של הבלט הישראלי שהיה מזוהה עד כה כבלט המעלה יצירות קלאסיות.אני לא עושה הבדל בין המחול הקלאסי והמודרני.יש את גוף האדם.בישבילי יש מחול.ויש את האפשרות של הביטוי דרך הגוף.מה שעובד בבלט הקלאסי עובד עד היום אבל לא הסיגנון,לא הנסיון להיות מלוקק, להציג את רומאו ויוליה בסגנון הישן.
אני משתמשת בריקוד שלי בטכניקה הקלאסית.למדתי בג'וליארד ריקוד קלאסי שנים.הסיגנון המודרני מדבר אלי יותר.הריקוד העכשוי הוא יותר חי.אם יעשו את רומאו היום כפי שעשו אותו פעם לא אלך לראות.את ניזינסקי אני אוהבת מאוד כי הוא גאון.הקלאסי היום משעמם אותי. אני לא נמצאת בתוך ההמון שאוהב דברים כביכול "חדשים" .לא הלכתי לראות את "אגם הברבורים" שהוצג לא מזמן באופרה בכוריאוגרפיה של מתיו בורן.
לדעתי היום הגעתי לבשלות הפנימית שלי.בקריירה שלי הופעתי עם מפורסמים רבים ורקדתי יצירות שלהם(כאן היא מציינת את השמות של כמעט כל אחד מהמפורסמים בשטח המחול)".
לרנה תחביבים כגון לתפור,לרקום,לסרוג והיא עושה זאת לפעמים בתום הופעה שלה.זה מרגיע היא אומרת.רנה לא אוהבת את הזבל הרב שמיצרים היום.היום לא מתקנים דברים וזורקים הכל.מצטערת שאין בארץ חנויות יד שניה כנהוג בארצות אחרות.היא אוהבת בגדים ישנים.
" את המוסיקה אני בוחרת בעצמי.את התלבושות והבמה מעצבת בעצמי. לפעמים אני נעזרת במפיקה שלי.כשאני רוקדת על הבמה אני מרגישה מאוד צעירה.אני מרגישה את החיים בתוכי.הגיל אמנם עושה משהו אך לא רק לרעה. יש לו גם דברים שהוא עושה לטוב.את הכוריאוגרפיות שלי אני עושה כנובעים מהגוף שלי,מתוך הנשמה שלי, מתוך העולם בו אני חיה.הגוף יוצר את הריקוד באופן ספונטני. כשהנושא מדליק אותי הכל בא לבד."
לסיום הראיון שאלתי את רנה שינפלד מה היא מיעצת לאנשים שעברו גיל מסויים לעשות כדי לשמור על הרוח הצעירה ,על החיוניות וחדוות החיים.
התשובה היתה חד משמעית ובת מילה אחת בלבד-לרקוד.
נכתב על ידי elybikoret-אלי ליאון , 6/7/2014 02:15
אלי ליאון
[email protected]
טל03-6856786
עיתונאי-מבקר אמנות,
חבר אגודת העיתונאים ת"א ותא המבקרים שליד האגודה.
מנהל קהילות פנאי ותרבות "מוטקה"
אני מזמין אתכם להכנס לאתרי
בו ריכזתי ביקורות שכתבתי והתפרסמו באתרי אינטרנט שונים
בכל שטחי האמנות,חיבורים שכתב פרופ',יוסי גמזו וחומר אחר.
הכתובת www.elybikoret.022.co.il
מעורר השראה