מוות ? = עניין של זמן 2

הזמן אמצע חודש מרץ 2014  ואני יוצא ממיון בית החולים עם מכתב לעבור ועדת טרום ניתוח - המשך  הלוג

למחרת אותו יום אני מנסה לצלצל למחלקה הכירורגית למזכירת הועדה לטרום ניתוח ואיני מצליח לקבל קשר במשך שעות הקו תפוס , למחרת תפוס כל הזמן וכך במשך ארבעה ימים, אח"כ התברר לי שהיא פשוט מורידה את השפופרת מהכן ושעם ישראל יזעק, היא לא שומעת, קיצורו של דבר לאחר היום החמישי של צפצופי תפוס בשפופרת אזרתי כגבר חלצי ונסעתי לבית החולים לפגוש את הוד מעלתה  מזכירת הועדה המושלת בכיפה ועל פיה ישק דבר, (מי שרוצה שינשק פיה, אני לא).

וכך לאחר שיטוט פה ושם אני מגיע לחדר  שעל הדלת יש שלט כל כך "גדול" שאני צריך מיקרוסקופ כדי לפענח את הכתוב והכתוב הוא " וע. טרום ניתוח" והנה הגעתי אל הנחלה אבל לא למנוחה, אני מקיש על הדלת ומטה אוזן בהדבקתה לדלת, שומע דיבורים בחדר פותח את הדלת ונכנס,

 ומה אני רואה הגברת הצעירה מדברת בנייד והשפופרת של בזק מונחת ליד הטלפון כאילו זה מקומה הטבעי מאז ומעולם,

אתם מבינים למה תפוס כל הזמן.

אני מכחכח בגרוני ואומר "שלום" והיא מסתובבת אלי ואומרת, "כן, מה העניין ?" ואני מסביר " הנה מכתב... מהרופא מה שמו איך קוראים לו, שמבקש לקבוע לי תור לועדה   מצלצל כל הזמן תפוס... אני רואה אבל אני צריך תור דחוף.... כואב לי מאוד כל הזמן אז בבקשה!"

מושיט לה את המכתב, היא מסתכלת עלי ועל המכתב הלוך וחזור ואח"כ פוסקת "היום אין קבלת קהל וחוץ מזה אתה צריך לשלוח את אלינו בפקס" ואני אומר " לא כתוב פקס כתוב טלפון, והטלפון שלך כנראה במנוחת צהריים וראי אני כבר פה, צלמי וזה יהיה כאילו שלחתי בפקס" והיא "לא זה צריך לבוא דרך המחשב ותוך שבוע תקבל תאריך ותור" ואכן כעבור שבוע אני מקבל מכתב מעוטר ובו נכתב באותיות קטנות כי התור שנקבע לי הוא 7.7.2014 בשעה 10:30 ונא לא לאחר ולא לשכוח להביא אמצעי תשלום (ט. 17) וכן רשימה של בדיקות ובדיקות שיפורטו להלן  כי ללא הבדיקות הועדה לא תדון בעניין קבלתי לניתוח, אני מספר זאת לשרהלה (בינתיים נפרדנו, כידידים) והיא אומרת לי אל תשתוק, תהפוך שולחנות אם צריך מה זה 4 חדשים להמתין ? ואני שקלתי לעשות זאת באותו מועד  אבל בחישוב של עלות/תועלת הגעתי למסקנה שלא כדאי כי אני צריך לעבור את כל רשימת הבדיקות.

בינתיים הזמן עובר ואני נאנק מכאבי הצ'יסטה ואני ממליץ בפני ידידי וחברי לקנות מניות של "טבע" שערכן יעלה מיום ליום בעקבות השימוש שלי בחימיקלים מסוגים שונים בכמויות גוברות וגדלות, אני אפילו פניתי או שקלתי לפנות, אם זכרוני זכרונו לברכה, לא יתעתע בי אל הנהלת "טבע" בבקשה לשתף אותי ברווחים שאני הגורם להם אבל הם אנו שהם לא מיצרים סמי הזיה בכמות כזו שתצדיק חלוקת רווחים בינם לביני.

בינתיים היו חגים והייתה גם אותה שנת לילה טרופה ששלחה אותי לאשפוז עם אירוע לבבי שאין עליו אחריות מצד איש והפריצה לביתי שמלאו את ימיי ב"ששון ושמחה"

וכן הבדיקות הרפואיות, אבל כל זאת  מאחורי גווי ואני עם מבט קדימה לעבר היום החשוב הלא הוא ה..7.7.2014 והיום הזה מגיע, לא בתופים ומחולות אבל מגיע.

אני מתייצב בשעה היעודה בחדר הועדה לטרם ניתוח וחושב על השולחן שמסביבו יושבים  חמורי סבר מסתכלים בניירת ומנידים ראש בהבנה עמוקה אבל זה בכלל רופא צעיר ונחמד שמסתכל בניירות שואל אותי העכן כואב ופוסק, חסר לי אישור קרדיולוג ן c.t. חזה אבל זה נעשה עכשיו ולך למרדים לבדיקה ואח"כ תעלה לקומה ב' ושם יקבעו לך תור לניתוח, אני חותם למרדים על הסכמה להרדמה והולך לעשות את עניין החזה ועולה לקומה ב' לקביעת התור לנתוחץ

המנתח שמקבל אותי מעלעל בניירת ובתוצאות הבדיקות שזה עתה עברתי ואומר לי כך, הקרדיולוג קובע שאפשר לנתח אותך רק בהרדמה מקומית ולא כללית אתה מעשן ? ואני אומר לו, לא מעשן כלל והוא אומר ב c.t. חזה התגלה גוש באורך 7 מ"מ בראה הימנית שלך ועד אשר לא נקסל את קביעתו של רופא ריאות לא תנותח ואולי צריך לנתח בריאה.

אני חוזר בלי להבין מה הדבר שהוא דיבר עליו הרי עברתי צילום חזה לפני שנתיים וראותי היו נקיות לגמרי וכך אני מגיע הביתה ומקבל מיד טלפון מאת הסמכות הגבוהה במרפאה להתייצב מיד אבל מיד בפניה כדי שהוא תשלח אותי למסע עינויים שקוראים לו ביופסיה וכן רל מנהל מחלקת ריאות בשיבא.

אני מגיע והיא מציידת אותי בערימת מסמכים על כל שעבר עלי משנת תרפפו ועד היום, ובכן התקבלתי בשיבא לפי התור הדחוף ביותר כעבור שבוע ולפני שבועיים הוציא לי ביופסיה מהריאה דרך הגב ומחר 4.8.2014 אתקבל אצל מנהל מחלקת ריאות לשמוע את גזר דיני אם לשבט או לחסד לא יודע מה שיהיה יהיה !

העיקר שיורידו לי את הצ'יסטה הכואבת מהגב עם השאר כבר אתמודד זו לא בעייה.

תודה על הקשבתכם.