כי האדם הוא עץ השדה

היי.כי האדם הוא עץ השדה.עץ בודד?כי עץ בשדה גודל בודד.עד כמה מפחיד אותנו להשאר לבד?למה אנחנו מסוגלים רק כדי לא להשאר לבד?מחפשים חברים וזוגיות בכוונה שמישהו יבין ויקבל אותנו.בחיי למדתי לקבל ללא תנאי רק את הילד שלי.לשאר אנשים תמיד היה תנאי כלשהו.בעצם לבד זה לא בודד.ואפשר להשאר לבד גם בזוגיות.ואולי בן אדם תמיד רק עם עצמו כי המ שיש בנפש נשאר בנפש.מחשבות תוך לילה.

החיים של האדם דומים לצמחים לעצים, בהתחלה גדלים השורשים באדמה , הצמיחה מתרחשת מתחת לפני השטח וממתינה לרגע בו יהיו מוכנים , מספיק חזקים כדי לפרוץ החוצה ואז רואים את העץ צומח ....
כך האדם , בנחישות והתמדה ממשיך לטפח את שורשיו עד לצמיחה.
שורשים מקבלים בבית , לאחר מכן מתווספים המורים, המפקדים (בצבא) הבוסים (בעבודה) לאט לאט האדם מתפתח.
ישראל - לכולם יש שורשים (רמז - תגובתך לגבי, שורשים חזקים או פחות חזקים יש לאיש/ה ולכל הגילים.)
לא כולם שווים, וטוב שכך.
בריאות ועוד פעם בריאות לך.

הפסוק מתיחס למשפט בהבט אחר ממה שאולי היינו רוצים ליחס לו . שם מדובר במקרה והעיר במצור עלינו לשמור על העץ שלא יפגעו בו. בשונה ממה שהייתי מייחס לפסוק. לגבי זו אימרה שמבטאת את עמידתו האיתנה של האדם כעץ נטוע בתוך סביבתו הטבעית,מכה בה שורשים ומוציא את לחמו ופירותיו מהאדמה שמשמשת לו בסיס לשלוח שורשים וניצנים ןלהרחיב את מספר העצים מסביבו.
אז היום כשהתעוררתי חיפשתי איזה פרי מתוק על אחד הענפים שלי ואז נזכרתי שזו מטאפורה. אני לא עץ וניגשתי למקרר לקחת את הפרי. אז ידידי ישראל, תמשיך לחדד אותנו בחידותיך ותהיה לנו בריא

אך בא מהאמת.
בהיותי כבת 6 הייתה לי חברה בכיתה שמאוד התחברנו.
הייתי מבקרת בביתה כשבחצר הבית היה עץ תות.
היינו מטפסות עליו, אוכלות מפריו, משחקות בין הענפים ועץ זה היה ממש מגרש המשחקים שלנו. הרבה צחוקים ילדותיים, הרבה חיבור ילדותי טהור חף מכל תכונות המצטברות בהמשך השנים.
מאוד אהבנו את העץ ולעתים חשנו כאילו והוא ממש אדם עבורנו שאפשר לנו להתענג שעות רבות בחברתו.

כיום, לצערי, כשאני עוברת ליד אותו מקום שעליו היה שתול העץ, אין זכר לו, בית רב קומות נטוע במקומו.

אני בהחלט מסכים איתך שהשורשים צומצ=חים מהקרקע והקרקע של האדם בו צומחים השורשים עד לנביטתם הוא הבית החינוך הסביבה בה הוא גדל,
השאלה היא מהי הקרקע עליה נבט וגדל האדם האם ה"קרקע" שממנה הוא פרץ יציבה פוריה או נראית רק כך כלפי חוץ שלא תאפשר לו להתמודד עם אתגרים שיעמדו בפניו במשך ימי חייו, כמו שאמרת הצמיחה אכן מתרחשת מתחת לפני השטח והיא ממשיכה לאחר הנביטה לאורך זמן, לעניות דעתי ההבדל הגדול בין האדם לעץ הוא בזה שהעץ לעולם יצמח מתוך קרקע יציבה ושורשיו יהיו נטועים עמוק ולאורך זמן בניגוד לאדם אשר גם אם יראה ש"צמרותיו מלאות" אין זה תמיד כך
.
עץ לעולם לא יהייה בסתירה לשורשיו, אם הוא עץ פרי יתן פרי ואם לא לא יעמיד פנים כנותן פרי מה שאין כך האדם שאם נבט והשתרש בקרקע לא יציבה לא יוכל ל שלא להעמיד פנים ולא יוכל לעמוד באתגרים שיעמדו בפניו למרות שהוא נראה כלפי חוץ כמי ש"צמרתו מלאה" ויעדיף למלט עצמו מאתגר שעשוי לעמוד בפניו
אני בהחלט מסכים שלא כולם שווים בכל אסיף של פרי יש גם קצת בררה והביעה היא כיצד לבור את המוץ מהתבן

תודה לך על התגובה
ועל איחולי הבריאות
אשתדל לשמור על כך

ריגשת אותי בסיפורך המקסים
אין כמו זכרונות ילדות מאושרת
ואגלה לך סוד בחצר בית הורי היה עץ תות שחור
ולא רק שנהנינו מפריו כל ילדי השכונה היו רשאים לטפס לקטוף ולאכול כאוות נפשם
ועוד בשנות בגרותי עד היום כאשר אני נתקל בעץ תות אני מבקש רשות לקטוף ולאכול מהפרי
תודה לך על שעוררת זכרון נעים