האח התאום שנידקר מת מפצעיו

השאלה המתבקשת היא האם היה מקום לביקור החכית מהימין בהר הבית בזמן נפיץ כזה כאשר העולם המוסלמי כולו מופנה אל הזירה ומלבה את האש.
ברור שיש לנו את הזכות לבקר בהר הבית שהוא מקום קדוש גם לנו אולם לא מספיק להיות צודק וצריך להיות גם חכם. המראות על מסכי התיקשורת בעולם הערבי שונים מהתמונה האמיתית. ההסתה המלווה את התמונות משנים את התמונה. . הצהרה של החכית מוסברת בעולם הערבי כניסיון לפגוע במקום הקדוש לכל העולם הערבי. אם מוסיפים לכך את ההסתה של החמס ואת עידודו של אבו מאזן לצאת להפגין, יוצאים הפנאטים הדתיים לפעולות נקם.
אז ראשית כל צריך להנמיך את הלהבות. במקביל לנהוג ביד קשה נגד המתלהמים . פגיעה קשה היא פגיעה בכיס. להרוס בתי מחבלים ו/או של הוריהם. לא להסתכן בתפיסת מחבל פוגע כפי שקרה למי שניסה לעצור את המחבל ונפצע בעצמו מדקירות .מחבל שמבצע דקירה בלב אזור יהודי יודע שהוא מסתכן במות אז יש לעצור אותו בירי כפי שנעשה למחבל שהרג את הנערה היום בדקירות.
<p>זה תקופה שיש לי שירים, על המצב המורע, זו לא הפתעה, והמצב ילך ויהיה פחות טוב. אלה לא ה"פלסטינאים", אלה תמיד היו ויהיו, כלי בידי העולם הערבי (שלא קלט אותם בכוונה). אויבנו הוא האיסלם, כולל הערבים שבו. האיסלם הוא אויב העולם, כל מי שאינו איסלמי, לדעתם של אירגונים שונים בו.</p>
<p>נראה לי שאני חוזר על עצמי שוב ושוב וזה די נמאס לי. ברור לי שאם ישראל תחוסל, או היהודים בכלל, העולם האיסלמי, ימצא לעצמו אויב אחר, יהיה מי שיהיה, ונכון הדבר גם לגבי כאלה הנחשבים היום לאיסלמים. זו הדת וזו המנטליות שלה.</p>
<p>העליה לאל אקצה, היא תירוץ, מסוג התירוצים האלימים, שהעולם האיסלמי מאמץ לעצמו, כדי להשיג את מטרותיו, מבחינתו, הכל מקדש את המטרה. האיסלם אינו יכול להשלים, עם שליטתו של אחר, על איסלמים.</p>
<p>כל הנחשבים ל- או רואים עצמם כשמאלנים, במקרה שהם נורמליים, קרי - לא חולי נפש, הינם ימניים במבנה האנושי שלהם, והכוונה היא לכך, שברגע שיכירו בהיות הסכין מופנית אליהם ואל אהוביהם, יפעלו נגד אויביהם, בדיוק כטענתם נגד הימין, אלה חוקי הטבע ואנו חלק ממנו.</p>
<p>אישית, אני חושב ש"הקם להורגך השכם להורגו", ואם לא השכמת, הרגהו תוך כדי, או אחר פעולתו. בהכללה, כמוצג לפנינו, היסטורית ועכשיוית, האיסלם הינו דת רצחים, של ישויות ירודות, שאינן מתאמצות לקדם את עצמן, אלא בגזילת הישגיהם של אחרים. אשמח אם תוכיח שאני טועה. </p>
<p></p>
<p></p>
<p>שוחחתי הלילה עם גיסי ,סבם של התאומים. המכה קשה ביחוד לאח התאום שחלק ממנו הלך.</p>
<p>יקום השם דמו וינוח על מישכבו בשלום.</p>
<p>אנחנו בתור, לא תור סידרתי לפי מפתח כלשהו, אלא תור רנדומלי, ומי שלא תחבקו היום, אולי לא תוכלו לחבק יותר. זה המצב. זירקו את המילים, את הבירבור, היו בני אדם, אינכם ארנקים, והחשבון אינו חשבון בנק, אלא חשבון עצמי. מישהו שומע? מבין? קפיש? </p>
<p></p>
<p> רק יד תקיפה נגד הרוצחים ,המשך יד תקיפה .</p>
<p>השאלה האם ויתור ,לא גורם לעוד ויתור ועוד ויתור</p>
<p>ובסופו של דבר משאיר את המותר ומצטייר כמצב של חולשה,</p>
<p>ומנוצל בהתאם לכך זאת השאלה לגבי הויתור,</p>
<p>האם הוא מחוכם או לא?</p>
<p>ובן משפחה של עם ישראל.</p>
<p>מסתבר שגם בין החרדים יש לוחמים.ואסור לקפוץ להכללות .</p>
<p>צר לי גם על הנערה שנרצחה בדם קר.</p>
<p>אני לא מאמינה בביטוי ה' ינקום דמה וגם לא יכולה להתנחם בביטוי כזה.</p>
<p>להבדיל מהמוסלמים אנו חיים על חרבנו בלית ברירה. אין ביהדות שאיפה לניקמת- דם.</p>
<p>אבל הנאשמים והמעורבים חייביםלהיענש עונש שיכאיב להם ומה שחשוב יותר שירתיע אותם ושיחשבו פעמיים לפני שהם מניפים את חרב ( או סיף) העליהום.</p>
<p>הרתעה היא מילת המפתח בעל מחיר.</p>
<p>ואת הנקמה נשאיר לאלוהים אם קיימת ישות כזו ואם נוגע לה-ו. בכלל.</p>
<p>חברי הכנסת המטומטמים בפעם הזאת כמו במלחמה האחרונה,לא באמת חושבים על טובתנו( אם הם חושבים בכלל...) העיקר שהם קופצים ורצים להפגין נוכחות,מתוך אגו מנופח ולא איכפת להם בכלל שהם גורמים לנו בכך שרות של דוב.</p>
<p>אני מאמינה שבסופו של דבר נמצא דרך להגן על עצמנו ולרסן את אויבינו</p>
<p>אך איך נוכל לרסן את " ידידינו" בחירינו שהכסא והישבן שלהם בוערים באש?</p>
<p>נדרש קור רוח ומעשים נכונים מבחינמ טקטית ובטחונית.ואי אפשר ללחום באינתיפאדה ע"י אינתיפאדה. תשכחו מזה. </p>
<p>בייטוי יצרי סוער ומוגזם גם כאן במוטקה לא חסר.</p>
<p>מתפללת שממשלה זו תדע להרגיע את הרוחות הרעים שבתוכה.</p>
<p>כואבת את מות החייל והבחורה.</p>
<p>שלא תדע יותר צער, מסור תנחומינו גם למשפחה.</p>
<p></p>
<p></p>
<p> מצטרף לדברים שכתבת ברשומה ורואה איתך את הדברים עין בעין, שא ברכה.</p>
<p>הבעתי את דעתי כיצד עלינו לנהוג עם הפלסטינים. התלהמות אנה תורמת לבעיה. צריך להכות בזמן ובמקום הנכוןן.</p>
<p>אז אפשר לעשות בשקט ולהשיג תוצאות טובות. הבניה, עצירת עשרות מחבלי חמס והיד נטויה, אבל בשקט בלי חצוצרות קולניות שמעירות את אבו מאזן להשיב מלחמה.</p>
<div>
<div class="_5r69">
<div class="mtm">
<div data-ft="{"tn":"H"}">
<div class="mtm">
<div class="_5cq3" data-ft="{"tn":"E"}">
<div class="_46-h _4-ep" style="width: 351px; height: 394px;" id="u_jsonp_14_c"><img class="_46-i img" src="https://fbcdn-sphotos-a-a.akamaihd.net/hphotos-ak-xaf1/v/t1.0-9/s526x395/10425091_10153005135012176_4695443392316643237_n.jpg?oh=d1e2acb44237e90546e9f9d5f0b1e083&oe=54ED2162&__gda__=1424086935_333e26462e69c77d2f0cd8aef0776f33" style="left: 0px; top: 0px;" alt="‎נוי, אחותו של סמ"ר טל יפרח שנפל בצוק איתן, כותבת לסהר שילוני, אחיו התאום של אלמוג שילוני ז"ל
--
שלום סהר, אח תאום יקר
רציתי ללכת אלייך, אבל אני עכשיו מאוד רחוקה ממך - אני מבטיחה לך שברגע הראשון שאגיע אני טסה אליך.
ראיתי אותך אתמול בהלוויה, ראיתי אותך והרגשתי אותך - כאילו אני הייתי שם, אני עמדתי והספדתי את אחי, כאילו עמדתי שם ואמרתי שאמרו לי להכין על אחי נאום. מה אומרים במצבים כאלה? כנראה שלא הרבה, כי לא משנה מה תגיד שום דבר לא יחזיר אותו חזרה. סהר, סיפרת שהלכת לחדר לחפש אותו ישן והוא לא היה שם. אני מחפשת את טל במשך כמעט ארבעה חודשים - שיכנס בדלת, שיחייך את החיוך שלו, שיחבק אותי. אני מחפשת אותו במיטה שלו ישן גמור מחודש שלם שהוא היה בבסיס ולא סיפר לנו מה הוא עושה שם. אני מחכה לו סהר, מבטיחה לך, כל יום הציפייה רק גדלה והוא לא מגיע. במקום טל יש לי חמישה קרטונים עם הדברים שלו, הבגדים שלו פזורים על המיטה עם הריח שלו והמדים שלו תלויים על קולב על המוט של הווילון. טל לא חוזר, אלמוג לא חוזר - תמיד אמרו לי שאני הנורמלית ואני חיה בעולם משוגע. אבל האמת היא שאני כבר מרגישה משוגעת.
זה לא משנה אם זה אח תאום או אח שישנתם יחד כל החיים - כנראה שמרגישים סהר, אני גם הרגשתי את טל שלי. הם הרגו לי אותו, כמו שהרגו לך את אלמוג שלך. אני מצטערת כ?כ שהיית צריך לראות אותו נאבק על חייו. התמונה של טל בארון עם אפר על העיניים לא יוצאת לי מהראש, התמונה של אמא שלי כשבאנו לראות אותו לפני שמכניסים אותו לאדמה, זועקת את נשמתה וקוראת לו, לא יוצאת לי מהראש. סהר, אין לי מה להגיד לך - שהכל יהיה טוב? שמתגברים?
כל יום יותר קשה ממשנהו, כל יום הציפייה גדלה, הגעגוע עצום. האנשים שכל הזמן באים אלייך ואומרים לך - תשמור על ההורים שלך, ואתה במחשבות - מה איתי?
הוא בא אליי בחלומות, הייתי נותנת הכל רק כדי לחבק אותו עוד פעם אחת, ללטף לו את השיער ולהגיד לו שאני אוהבת אותו. אני לא יודעת איך סהר, אבל אני מבטיחה לך שנמצא כוחות - אם לא ביחד, אז נאזור כוחות מהם. אלמוג ייתן לך כח, כמו שטל נותן לי כח כל יום לקום בבוקר וכל לילה להרדם. אפילו שזו נראית לי משימה בלתי אפשרית.
אני חולמת על המחבל של אלמוג, ישן לו בבית חולים עם שמיכה חמימה. אני חולמת עלייך נאבק מול אנשים בזמן השבעה ובטוח שהכל זה חלום רע שאי אפשר להתעורר ממנו. מחזקת אותך מרחוק, אוהבת אותך מרחוק. אל תאמין לאנשים שאומרים ?עם הזמן זה עובר? או ?האחים תמיד מתגברים?, הזמן לא מרפא את הכאב, הזמן לא משכיח ו