חוויותי ממשמרות אליצור הגדנ''ע הדתי

לילה. אני בחולות חוסמסה {בית בחולות באזור מולדת וחולון, שבו חברי ההגנה מתאמנים. היום משמש הבית כמוזיאון לתולדות הישוב}. הגעתי במסגרת פעילות משמרות אליצור, יושבת אני על גבעת חול, עיני מביטות לשמים זרועי הכוכבים, הלבנה שולחת אור חיוור ונעים על גבעות החולות הנודדים, שעליו שפוכים כל חברי היחידה המיוחדת שלנו. צריך להירדם, לישון לאגור כוחות ליום המחרת. יום אימונים קשה מחכה לנו, שמירה, אמוני כושר תצפיות אימוני שדה, ניקוי נשק פרוק והרכבת רובים ועוד... למרות העיפות השינה אינה פוקדת אותי. אני מחכה לשיר הערש של אימי בילדותי. מנסה להיזכר בו, לשיר אותו בשקט לא עוזר, אולי סיפורי אבי המרגיעים והמופלאים יעזרו? לאה הירדמי כבר! לבסוף נופלת עלי תנומה ודמדומים. מה אני עושה פה בלילה הקסום הזה? מדוע אני ישנה על החולות ? מי הם כל החברים הישנים סביבי? מי אנחנו מי? מה תפקידנו? איך הגעתי לכל זה? חוזרת אני לאחור, בהיותי בגיל 11 עזבנו את המושבה הרצליה ועברנו לגור בתל-אביב. היה זה בשנות הארבעים, הבריטים שלטו בארץ ישראל .למדתי בבית ספר דתי "שלמה המלך". בהשפעת חברותיי נרשמתי לבני עקיבא, תנועת נוער דתית. היה לי טוב בתנועה. פעולות תרבות מעניינות, שירה ריקודים, חיי חברה תוססים בנים ובנות ביחד, עוברות השנים ואני כבר בת 15בערך... באחת הפעולות השגרתיות דובר על תפקידי הנוער למען הארץ. באחד הימים נשאלתי האם אני מוכנה להצטרף לארגון סודי חשוב מאד, וכך גויסתי למשמרות אליצור {הגדנ"ע של הנוער הדתי}, ובמסגרת זו פעלנו. היו אלו ימים ולילות בלי שירי ערש, לילות של הליכה בשבילי הארץ, א"ש לילה, פחד ואימה, וצריך ללמוד להתגבר ולהתחשל. המדריך מוביל, החברים תומכים ומחזקים את הנכשלים, צניחות על גבי האדמה הקשה והקרה. לימוד תרגילי סדר ועוד... במסגרת זו היינו ופעלנו בנים ובנות ביחד. היות והיינו דתיים לא התאפשר לנו לצאת ליום אימונים בשבתות אחת לחודש כמו בגדנ"ע החילוני, ולכן יצאנו פעם בחודש באמצע השבוע. היינו לוקחים יום חופשי ממקום העבודה (הנוער שכבר עבד "הנוער העובד") או מבית הספר ("הנוער הלומד") ולמרות השוני הגדול בחיינו היינו חטיבה אחת: יחידת משמרות אליצור. במסגרת זו היינו יוצאים לפנות ערב, נפגשים בדרום ת"א וצועדים ברגל לכיוון חולות חולון או מולדת ולרוב לחוסמסה, ישנים בחולות, וקמים בבקר וישר לעבודת הבורא. אחר כך אימונים שונים שלא ניתן לעשות אותם בעיר, לימוד על סוגי נשק שונים - אקדחים, סטנים, רובים, לפרק, לנקות ולהרכיב. קפ"פ (קרב פנים אל פנים עם מקלות) ועוד כל מיני פעולות הכנה ליום שבו תקום המדינה. במקום היה מגדל מים גבוה ועליו עמדו השומרים. ברגע שנראה מישהו חשוד או חיילים אנגלים התקרבו לאזור, מיד סולק הנשק. התחלנו להתעסק בספורט ומשחקי חברה. היו אלה ימים עם מטרה ועניין. היינו צעירים אהבנו את החיים, נרקמו בייננו חיי חברה. הזמן עבר חלף והגענו לבגרות.. ואז חשנו כי אסון נפל עלינו: ערב אחד נפגשה כל היחידה ולאחר תרגילי סדר ניתנה הפקודה עמוד דום. מפקד היחידה נתן פקודה כל הבנים צעד קדימה, כל הבנות צעד אחורה, ונפלה הגזרה הבנים עוזבים את משמרות אליצור ועוברים לחי"ש תל-אביב. והבנות מה איתן? הבנות עוברות לגדוד החברות. וכך בצער רב נפרדה החבילה. בהיותי במסגרת גדוד החברות באחת הפעולות נשאלנו מי מעוניינת ביחידה מאד סודית ואוהבת בעלי חיים. הצטרפתי לקבוצה זו. ועברתי ליחידת יוני הדואר, שרתתי ביחידה זו הן בהגנה והן בצה"ל, ועל כך ניתן