אהבת חיי
בשני ימים חיסלתי שתיים, סלח לי אלי כי חטאתי ! אני כרוכה אחר הדו?בד?ב?ן, אוהבת את המרקם החלקלק. הסירופ המעוסס, הל?ח?לו?ח? שבה, ובעיקר את הקצפת אשקיע הון כדי להעמיס כפית ולתת ביס. דבר הצדיק בנחת נשמע - "וואוו אשתי, טיפחת עכוז תפוח, ככרוב ניצנים פורח" השתנקתי מעצב, הדו?בד?ב?ן, נפלט לי מהפה ובצדק, הצדיק לרוב צודק. מאז הה?א?ר?ה הבוטה, הגיע לקיצו הרומן שלי ושל סברינה . להבא, גם אם תעמוד על קודקוד דו?בד?ב?נה, לא תדרוך על סף ביתי. אפילו בחלום רטוב, אסרב ממנה לטעום אני יודעת - זה לא יגמר לעולם לא ירחק היום ואז יאמר "וואוו אישתי, צימחת צמיג במתניים"! זה אות וסימן, שעלי להפסיק לאכול גם פיצה. אם כך, מה ש??ו?ים חיי, ללא עוגת סברינה ומשולש פיצה ? סבבתי סביב הראי, בהפעילי הגיון בריא - עדיף לוותר, על פיצה וסברינה ולזכות באהבת הצדיק - הגו?דג?ד?ן שבקצפת.
או שאת אוהבת עד מאוד ,( את הצדיק )
או שהצדיק שווה ויתור כה כואב .
אני חושב שניהם .
תציעי לו חצי משולש וחצי סברינה ( החצי התחתון ,אל תוותרי על הדובדבן) .
כך תצמחו בייחד ויהיה מושלם הרומן .