מצבה

לא מאהבה באתי לעולם לא מתאווה נולדתי מצבה מצבה חיה לסבתי המתה. בערוב ימיה חזרה אמי, חזרה וספרה, עד מה לבת השתוקקה שתשא את שם אמה - מלכה. ואני לא אהבתי לשמוע, לא הבנתי. לאחר מותה, לאחר שנים של טיפול באמי, בבדידותה סובלת, דעתה מבולבלת, וכל כך מנדנדת.... כשהיתה מחשבתי שרק החובה דוחפת אותי לעודדה לבקרה, להגיש לה עזרה, רק עתה - כשאיני יכולה לשתפה בשמחות, בהישגי ילדי - קשה לי. כשאני באה לביתה, מציקה הדממה אין למי לקרוא "אמא שלום" - כואב לי. כשלא מחכה לי דמותה הגוצה בקצה המדרכה מנפנפת ידה - עצוב לי. רק עכשיו אני מבינה, כמה אהבתי אותה, מה גדול חסרונה - ומה משמעות סיפורה. כתבתי זאת לפני למעלה מ-25 שנה. לפני 5 שנים ילדה בתי הצעירה בת. ניתן לה את השם רחל. שם יפה מלא משמעות. לא על שם אמי - אבל זה היה שמה. ואני התרגשתי, ומתרגשת כשאני קוראת לה בשמה, רחל. גם אחי מספר שכשאני מדברת ומספרת על רחל - ליבו עולה על גדותיו. המעגל סגור.