הג'ינג'י המופלא דף 3

תאו הגיע, נפל על ברכיו, לצד מיטתו ונטל את וינסיט בזרועותיו כילד קטן, לא היה מסוגל לדבר.אין תקווה אמר הרופא, אינני יכול להוציא את הקליע. הם דיברו כל הלילה, על ילדותם, על הכפר, על המשחקים המשותפים, כן אמר וינסנט העבודות שלי סיכנתי את חיי בשבילן.שקט כפרי עמוק שרר בחדר, זמן מה אחרי השעה אחת אמר וינסנט, תאו הייתי רוצה למות עכשיו, כעבור דקות אחדות עצם את עיניו, תאו חש כי אחיו נפרד ממנו לנצח.כמה טראגי כמה אהבה שררה בין שני אחים אלה, תאו היה נשמתו התאומה של וינסנט. שישה אנשים הלכו אחרי המרכבה,תאו לא יכול היה להספיד, רק גאשה אמר, אנו חברים של וינסנט, הוא לא מת, הוא יחיה תמיד,(כמה צדק) היופי שיצר יחיה תמיד ויעשיר את העולם.הוא היה ענק צייר גדול,פילוסוף גדול, נפל על מזבח אהבתו לאומנות.תאו ניסה להודות לו אך הדמעות חנקו את גרונו. תאו נסע לביתו, האבידה הגדולה לא הניחה לו יום וליל. מוחו וליבו לא עמדו בזעזוע, בתום שישה חודשים נפטור תיאו. יוהנה אשתו לקחה את גופתו, וטמנה אותה ליד אחיו , היא קראה בתנך בספר שמואל ב'....ובמותם לא נפרדו. תאו נח בצילן הנעים של פרחי החמניות הגדולות שכה אהב אחיו וינסנט. בחרתי לכתוב עליו לא רק משום ציוריו הנפלאים, אלא משום אישיותו הצנועה, הרחומה, הזדהותו עם האדם החלש ומוכה הגורל, כאשר קראתי על כפא הכורים בראונינג התחברתי אל אישיותו שכבשה אותי ברמתה של הנתינה המקסימלית עד לתשישותו המחוחלטת. היכן יש ענקים כאלה היום?