הכלבים שהיו לי

לכלבה הראשונה שלי קראו פרינצי, נסיכה, והיא אכן היתה כזאת. קבלתי אותה בקופסת נעליים, גורה זעירה, פודלית חומה ומתולתלת,צבעה קפה ועיניה אגוז. היא היתה כזאת מתוקה, הילדים בשונה אהבו אותה נורא. עיניה הגדולות דיברו במקום פה. תמיד מלקקת, ומכשכשת בזנבה. כמו עם ילדים כשהם גורים הם הכי חמודים. כאשר התבגרה, הזמנו עבורה פודל גזעי, שהיה יהיר ומאד סנוב, הם מודעים לזה כאשר הם יפים. בליל ההמלטה הכנסתי אותה לאמבטיה, ליטפתי אותה נתתי לה לשתות,הגורים יצאו אחד אחרי השני רביעיה, כולם חומים מתולתלים ויפהפיים, כאשר הם ינקו, היא נעלמה לכמה ימים, כל החיפושים לא עזרו היא לא נמצאה. כעבור שמונה ימים היא חזרה בלילה,ורצה ישר לחפש את הגורים. אצלי השארתי את השובב והמרדן מכולם. כינויו היה לינג'רה (נווד בספרדית) הוא היה יפהפה גזעי דומה לאביו, מתולתל, מקסים ומרדן. בכל מקום שהלכתי איתו, כולם התבוננו בו וניסו לשחק איתו, הוא היה אטרקציה כלבית. ככל שהבגר נעשה יותר תוקפן ומהיר חימה. הוא שנא את ריח אנשי הזבל, ואת ריחם של הערבים, גם אנשים תמהוניים או סתם שיכורים, כאשר הם היו בסביבתו הו נבח והתפרע, כאשר מישהו התקרב אלי, הוא התנפל עליו והגן עלי. פעמיים הוא היה בהסגר קשה היה לרסן אותו. אחריו קבלתי את ליידי, זאבה בלגית, שחורה גבוה יפהפיה, עם עור מבריק ואוזניים מזדקרות. ליידי היתה נשמה טובה. הכלב הרביעי שגידלתי היה קוקר ספנייל, כינויו קאצ'ו צבעו חום קוניאקי, שערו מתולתל, אוזניו הגדולות שמוטות,. מה שאפיין את קאצ'ו גם כאשר היה שבע, תמיד היה רעב, תמיד התבונן בי בעיניים מסכנות ורעבות, החזקתי תפוח עץ בידי והוא חטף לי אותו. יש לי הרבה מאד סנטימנטים וחמלה לבעלי חיים, הם לעולם אינם כפויי טובה,אוהבים אותך ללא שום תנאי או מגבלה.מלקקים את ידייך לאות תודה, מכשכשים בזנבם לאות שמחה, ונאמנים בלי גבולות או סייגים. גם חתולים אני אוהבת, הם מאוד שונים באופיים מכלבים, יותר נקיים, מאד עצמאיים ואינם מתרפסים. גם חתולים מתקשרים מאד לבעלים ונאמנים להם. יש בי הרבה חמלה לכלבים משוטטים, לחתולי חצר חתולי רחוב, ולאלו הממתינים בכלובים שמישהו יאמצם, הם אינם מדברים אך הכאב ניבט בעיניהם. נבצר מבינתי לעולם לא אבין את הבעלים הנוטשים את כלביהם החבר הטוב והנאמן ביותר, לחאר שהפך חלק מהמשפחה. אני מברכת כל אדם שדרך אס.או.אס. או דרך תנו לחיות לחיות או כל אגודה אחרת מאמץ אותם.