בבתא בת שמעון ממחוזא, חלק חמישי והאחרון

כעבור ארבע שנים נפח יהודה את נשמתו ובבתא מצאה את עצמה אלמנה בפעם השנייה, מתגוררת בביתו של יהודה כאישה השנייה ומשרתת את אשתו הראשונה והחולה. אישה ללא זכויות, ללא רכוש כי רכושה ורכוש בנה הועברו ליהודה בנישואיהם, ללא בית, וללא הכנסה. היא איננה רצויה במקום הולדתה מחוזא. היא איננה רצויה בעין גדי על ידי צרתה מרים. היא מטופלת בילד, היא צולעת והיא אלמנה פעמיים, משמע - היא מביא מזל רע על כל אדם שהיא נישאת לו. אני רואה שהבת שלי מזדהה לגמרי עם הגורל של בבתא, מסוקרנת מה עלה בגורלה של בבתא לאחר מות בעלה השני. תשובה מלאה לא יכולתי לתת לה כי סוף טוב לסיפור הזה אין. לא בגלל שאני לא יכולה להמציא סוף טוב, אלא בגלל שהמסמך האחרון שנמצא בין המסמכים של בבתא מספר על משפט נוסף, שמנהלת בבתא נגד מרים, שהשתלטה על כל רכושו של יהודה אחרי מותו. בבתא דרשה להחזיר לה את רכושה שאותו הביאה בנשואיה ואת רכושו של בנה שאותו הצליחה להוציא מידי האפוטרופוס. לבתי אמרתי: אני לא יכולה להגיד לך מה היה גורל הרכוש של בבתא ובנה. אין לי תשובה מה החליטו השופטים בעניין המריבה בין בבתא ומרים. אני יכולה לספר לך רק שלחיים יש תפניות שאף אחד לא צופה לעולם. בעקבות המצב הפוליטי ששרר באותה התקופה, מרדו היהודים בהנהגתו של בר- כוכבא נשיא ישראל ברומאים. הרומאים החליטו לכבוש את יהודה ולהכניע את תושבי הארץ היהודים. כאשר הגיעו לאזור ים המלח, הרגישו היהודים שחיו באזור, ביניהם בבתא ומרים, שהמלחמה מתקרבת. שתי הנשים ארזו את אוצרותיהן, כסף, בגדים ותכשיטים. בבתא צררה גם את כל מסמכים שלה. היא חשבה שכאשר יעבור זעם, היא תוכל לשוב ולדרוש ממרים בבית הדין את המגיע לה ולבנה. ביחד עם כל אנשי עין גדי ברחו למערות מדבר יהודה. ושם גם מצאו את מותם. כאשר אמרתי לבתי שבבתא ומרים מצאו את מותן ביחד עם כל אנשי עין גדי במערות, אני חושבת שהבת שלי הבינה אילו חיים קשים היו לבבתא. אילו מאבקים היא ניהלה כדי לשמור על מקומה בעולם קשה ומנוכר, כאדם נחות שאיננו שווה יותר מאשר בעל חיים. ובכל זאת נלחמה כדי להשיג את רכושה ומעמדה למען עצמה ולמען בנה. אני חושבת שהבת שלי מבינה שהיום בכל זאת נעשו ניסיונות לעדכון. חוקים שונו, היום האישה יכולה לרשת את הוריה, יכולה לקבל את מחצית רכושו של בעלה. (זה בתנאי שתצליח להגיע לבית משפט לענייני משפחה לפני שבעלה יגיע ראשון לבית הדין הרבני אורתודוקסי, שם ישללו את כל זכויותיה). אומנם המודעות גברה, אבל בבסיס התודעה עדיין האישה היא אזרח מסוג נחות. כל עוד הממסד הרבני הוא השולט במדינה ולא המדינה שולטת בממסד הרבני באמצעות חוקיה לא יהיה לנשים סיכוי להיות אזרחים שווי זכויות. ולכן אני יכולה לשאול את עצמי ואת הבת שלי, מה השתנה מאז ימיה של בבתא?