גברים קמצנים

יש כאלה המבלבלים בין קמצנות לבין חסכנות. תוכלי לרכוש כבר בדייטים הראשונים סימנים מקדימים אם הגבר הוא קמצן. זו תכוננה שאי אפשר להסתירה זמן רב. הוא מסוגל לחרוש עם האוטו סיבובים אין ספור, רק כדי לא להיכנס למגרש חנייה, רק בלית ברירה יעשה זאת, וישאל אותך אם יש לך כסף קטן. הוא יזמין אותך למסעדה יצפה בך כשאת אוכלת ויזמין לעצמו רק בקבוק סודה,, אני שבע אכלתי לא מזמן יגיד. כאשר יגיע החשבון, ירכיב את משקפיו ויבדוק את החשבון היטב. גם אם זה רק קפה, יספור את המעות וישאיר טיפ 10%. תכונה מבואסת זו באה לידי בטוי בדברים מהותיים וגם קטנים. כמו לקחת החלטה פיננסית לקנות דירה, או לקנות קילו עגבניות, תמיד לא ישכח להתמקח. כמובן ישנם סוגים רבים של גברים קמצנים, מציגים הם את מחלת הקמצנות,תחת פילוסופית חיים מנומקת, דואגים להסוות זאת במעטה אידיאולוגי. המשולב בעקרונות. לכולם מכנה נשותף אחד, אינם אוהבים להוציא כסף, עבורם זה בזבוז. במשך שלושה דייטים רצופים ירצה ויסביר מדוע כל כך כף ורומנטי ללכת לאורכו של החוף יד ביד, האויר צח ונקי, הרבה יותר נחמד מאשר לזרוק כסף באוזו מסעדה פלצנית. ישנו גם הסוג אשר יקח אותך למקומות צפופים והמוניים, עם מוזיקה מחרישת אוזניים, מסעדות עממיות כמו שזה נקרא. כמובן שסוג של גברים אלו נמנעים מלקנות מתנות, ונמנעים מפינוקים מיותרים. כאשר כותבת אני שורות אלו נזכרת אני במקרה שקרה לי בספרד. שמו היה נורמן, גבר נאה רחב כתפיים, עיניו חומות מישירו מבט, אסטטי, עבד בסקוטלנד יארד בסין,.ובא לביקור בספרד. הכרתיו והוא מצא חן בעיני. באחד הימים הבהירים, יום שטוף שמש, העצים ירוקים יותר, השמים כחולים יותר פה וש משייט איזה ענן בודד. הוא הציע שניסע לאחד הכפרם בסביבה, הוא נהג במהירות מסחררת, ובדרך כמעט דרס אישה זקנה.המשיך כאילו כלום. ביקשתי לעצור מיד ולראות אם קרה לה משהו, ירדתי והלכתי לעבר הזקנה שאלתיה אם קרה לה משהו, היא אמרה שהיא מאד מבוהלת, היא לא שמעה את צפירותיו כי היא חרשת. עדיין לא נדלקה לי נורה אדומה. בבית הקפה הזמין קפה מהביל ועוגת פירות עסיסית. כאשר הגיע החשבון שאל אותי אם אני עם ארנק, כי את ארנקו שכח בבית, חשבתי טוב זה קורה ושילמתי. באחד הערבים הזמין אותי למסעדה יוקרתית סינית, מאד מפוארת , הניצבת על צלע ההר. בעלת מבנה עגול, מסביבה חלונות גדולים המשקיפים על נוף קסום. הוא אמר סמכי עלי אני אזמין את הדברים הטובים ביותר. הוא הזמין ולא חדל להזמין השולחן היה עמוס במאכלים משובחים, קינוחים, ויין יבש לא לפני שהריח אולו, אמרתי נו איש העולם הגדול מביו הוא גם ביינות ביני לביני חשבתי איזה אדם נדיב, אך מי צריך שולחן עמוס כזה? אך אליה וקוץ בה, כאשר התייצב המלצר עם החשבון, ניחשתם נכוןם חיטט בכיסיו, ואמר הו איך שכחתי את הארנק? בליבי חשבתי, שמיצידי יפשיל שרוולים, ועד אור השחר ישטוף וימרק את כל הכלים. כי לכל דבר יש קו אדום. הוא קרא למלצר ודיבר אתו בסינית שוטפת. שאלתי מה אמרת לו? הוא הבטיח לו שיבוא למחרת בשעה176.00 לשלם את החשבון. למחרת בשעה זו הזכרתי לו שתריך ללכת לשלם , הוא חייך ואמר תשכחי מזה. זה כל כך קומם אותי שהמלצר הסיני ישלם ממשכורתו הדלה את הארוחה הדשנה של האיש חסר המצפון הזה. ישנם אנשים נהנתנים האוהבים להנות ולמצות כל רגע אך על חשבון אחרים. זה סיפור אמיתי ולא בדוי.