פרשת וירא

אגדה מספרת על זוג בדווים שנמלטו מחיילי הסולטאן הטורקי והגיעו בשארית כוחותיהם לים המלח. מצאו עץ לנוח תחתיו ובצילו, ובעוד האישה נשענה עליו בשכיבה, נטל האיש מפרי בעץ שנראה כתפוח ענק ונגס בו ברעבונו. מיד חש כאבים עצומים בבטנו ולו רק מהסירחון של הפרי חסר התוכן הזה. ראתה אישתו כי הולך למות האיש, אמרה לו " בו ושכב עימי והבא לך יורש טרם תמות" בא עליה ואכן בבוא העת ילדה את בנו. מאז יקראו לו הבדווים " עושור " יעאני " מביא הריון" זאת ועוד ישנו פתגם ערבי האומר על העץ הזה " מן ברא ראחם ומן ג'ווא סאחאם" יעאני מבחוץ שיש ומבפנים סירחון. שמו של הצמח הזה ? פתילת המדבר הוא הוא " תפוח סדום" ולמה יקרא שמו תפוח סדום? האגדה מספרת שבסדום גדלו תפוחים יפים עסיסיים וטעימים ואולם משהחריב הקב"ה את סדום בזעמו הפך את העץ לעץ סרק, כך הפך העץ שפריו נאה לפרי חלול ורע. וכאילו לא די, שרף העץ מכיל חומר רעיל אשר שימש באפריקה להרעלת בארות מחד, ובמקומות אחרים מכינים ממנו תרופה לסרטן. ועל מה אני מספר זאת בפרשת וירא? על שום שבפרשה זאת אנו שוב נפגשים בסדום ואנשיה ובלוט,זוכרים?. טז ויקומו משם האנשים, וישקיפו על-פני סדום; ואברהם--הולך עימם, לשלחם. ( בראשית יח) וממשיך המקרא: כ ויאמר יהוה, זעקת סדום ועמורה כי-רבה; וחטאתם--כי כבדה, מאוד. אישית למדתי מפרשה זו את המקור למלה " הכצעקתה" : " כא ארדה-נא ואראה, הכצעקתה הבאה אליי עשו כלה; ואם-לא, אדעה. (שם) אומר הרב אביעד הכהן "הכצעקתה"? אחד הביטויים החריפים ביותר לעוול שמסמלת סדום נמצא באגדה התלמודית. הכריזו בסדום ואמרו: כל מי שהוא נותן בפת לחם לעני, לגר ולאביון יישרף באש. מעשה בשתי נערות שירדו לשתות ולמלאות מים מן המעיין. אמרה אחת לחברתה: למה פנייך חולניות? אמרה לה: כלו מזונותינו וכבר אנו נוטים למות. מה עשתה? מילאה את הכד קמח והחליפו: נטלה זו מה שביד זו וזו מה שביד זו. כיוון שהרגישו אנשי סדום בדבר, נטלוה ושרפוה. אמר הקדוש-ברוך-הוא: אפילו אני מבקש לשתוק, דינה של נערה אינו מניח אותי לשתוק. זהו שנאמר: "הכצעקתה" (בראשית יח, כא) - צעקתה של נערה(. מדרש חכמים הוא גם המקור למונח הרווח עד היום בלשון העברית, "מיטת סדום", שמשמעו מקום צר או מצב דחוק ביותר שאין בו מרחב ואפשרות לפעולה חופשית. ניב זה מבוסס על המדרש ולפיו הייתה לאנשי סדום מיטה אחת שהיו משכיבין בה את האורחים, בין גבוהים בין נמוכים: "אדם ארוך - קצרוהו, קצר - מתחוהו". והמילון מפרש את ה"כצעקתה" בבירור האם העניין שמתאוננים עליו אכן נכון ומוצדק. ואני אכן שואל הכצעקתה ??!! ואיני מוסיף. סיפור סדום ועמורה ואשת לוט ידועים לכל:" כד ויהוה, המטיר על-סדום ועל-עמורה--גופרית ואש: מאת יהוה, מן-השמיים. כה ויהפוך את-הערים האל, ואת כל-הכיכר, ואת כל-יושבי הערים, וצמח האדמה. כו ותבט אשתו, מאחריו; ותהי, נציב מלח. ( בראשית יט) וכפי שכבר ציינתי בשבוע הקודם אילו לא היה סדום ועמורה לא היה לנו אתר נופש כזה נפלא שלא לדבר על הפוספטים.. עוד מספרת לנו הפרשה הזו בעקדת יצחק, כולם מכירים את הסיפור: "ב ויאמר קח-נא את-בנך את-יחידך אשר-אהבת, את-יצחק, ולך-לך, אל-ארץ המורייה; והעלהו שם, לעולה, על אחד ההרים, אשר אומר אליך. ( בראשית כב) י וישלח אברהם את-ידו, וייקח את-המאכלת, לשחוט, את-בנו. יא ויקרא אליו מלאך יהוה, מן-השמיים, ויאמר, אברהם אברהם; ויאמר, הנני. יב ויאמר, אל-תשלח ידך אל-הנער, ואל-תעש לו, מאומה: כי עתה ידעתי, כי-ירא אלוהים אתה, ולא חשכת את-בנך את-יחידך, ממני. שימו לב אברהם היה מוכן להקריב את בנו בלי לשאול שאלות ובלי היסוס, שאלות אשר זועקות מחוסר המוסר בציווי העקדה לשמים! זהו מבחן אמיתי לאדם באשר הוא אדם קל וחומר לאברהם וכיצד עומד האדם בניסיון הזה,, רק אברהם ואיוב הם האנשים שמסוגלים היו לעמוד בציווי ובניסיון של הקב"ה לבחון את אמונתם. שבת שלום