ספרו של מישל וולבק: "המפה והטריטוריה"

מישל וולבק אינו סופר קל לקריאה והספר הנוכחי "המפה והטריטוריה" הוא אחד הקשים שביצירותיו. בדרך כלל בבואי לקרוא ספר של וולבק אני נתקפת בציפיה ובמתח מיוחד - מה יעולל הפעם? מה ימציא? באיזה מובן חדשני "יטריד" את הקורא? הספור מתחיל בעקבות מפגש בין ז'ד מרטן, צייר וצלם, המבקש מוולבק לכתוב פתיח לתערוכתו העתידה להתקיים. הם נפגשים וז'ד מרטן מזדעזע להווכח כמה מוזנח, מרושל, מלוכלך ודכאוני נראה הסופר, המבטיח לו שאכן יכתוב את הפתיח. בהמשך מתנהלים במקביל חיי שני האנשים הללו. שניהם, למרבית הפלא, הם אנשים בודדים החיים בבדידות ומורגלים אליה - ואינם יכולים להכניס למרחב המחייה שלהם נפש נוספת. לוולבק יחס מיוחד לכלבים, כמו במרבית ספריו כלב הוא היצור היחיד שמתקרב אצלו להגדרה "אהבה". העלילה משתרעת על פני תאורים כל כך ריאליסטיים ופרטניים, שכקוראת אני חפשתי בגוגל את שם הצייר על מנת ללמוד יותר על יצירתו: עד כדי כך הטעה אותי וולבק!!! בהמשך הסיפור, שכולל ברובו תיאורי מזון, משקאות, בניינים, אסכולות בנייה והגיגים מסוגים שונים - מגיעים לקטע המפתיע - שבו מישל וולבק כותב ומתאר איך מישל וולבק נרצח! תודו, דבר כזה עוד לא היה! סופר מספר על הרצחו - ריאליסטי לגמרי! מצמרר! וולבק משתמש שימוש חוזר ונשנה בשמות ספריו הקודמים, במהלך הסיפור. במקום לכתוב "וולבק אמר..." הוא כותב "מחבר החלקיקים האלמנטריים אמר..." וכו', יש בזה משהו מטריד וכאילו "חדשני", כמו מנטרה של חברת פרסום החוזרת על עצמה עוד ועוד כדי שנפנים את שמו. הספר מומלץ ל"מיטיבי קריאה" ולא לכאלה העושים צעדים ראשונים בספרות. ההנאה לקוראים האמורים מובטחת!