סיפור של אהבה ועצב וים אכזר

מבטה היה שלוח קדימה אל האופק הרחוק המבט ביטא עצב כאב ערגה וציפיה היא עמדה שם ללא ניע כמי שממתינה לאהובה כן היא חיכתה לו למרות שידעה עמוק בסתר לבה כי הים לקח אותו והוא אבד אי שם עם כל צוות האניה. הידיעה שהופיעה בעיתון הייתה לקונית וקצרה אניה טבעה בים על כל ציוותה וכבודתה ועוד הוסיפה הכתבה כי אף נפש חיה לא ניצלה וכך עמדה שם על הסלע בלונדינית יפיפיה מחכה לנס שאולי יחזיר לה הים את אהובה אלה שניסים קורים רק באגדות הים הוא אכזר ולא מוותר על קורבנות הוא לא יאפשר ולוא גם למלח בודד אחד חולה אהבה לשרוד ולחזור אל חוף מבטחים ואל אהובתו הממתינה וכך המשיכה הנערה לעמוד מדי יום על הצוק שעל שפת הים עיניה המצועפות שלוחות אל נקודה לא מוגדרת ולא ברורה אולי הוא ניצל ונמצא אי שם במים העמוקים ופתאום יצוץ ויופיע מבין הגלים אך הנערה אינה מכירה את הכלל. הים הוא אכזר ואינו אוהב ניצולים. הם הכירו כאשר נפגשו באקראי בקיבוץ שבגליל. היא הייתה מתנדבת והוא היה נהג מוביל. הוא לקח אותה לטייל בשבילי הארץ ושם תינו גם אהבים שם גם תיכננו תוכניות להתגורר ביחד ולהביא ילדים היא עמדה שם זקופה עם גופה התמיר ורק חדי העיין ששלחו אליה מבט יכלו אולי להבחין בטפיחה קלה של ביטנה., טפיחה בזער אנפין ואז הגיעה אליה ההכרה. אולי לא יהיה קבר לאהובה אולם יהיה לו זכר בדמות זה הבועט בתוכה הערב רד והיא הרגישה שהמסך ירד היא הפנימה שאהובה לא יחזור והיא נישארה לבד לא בדיוק לבד .התיזכורת של אהובה החלה לבעוט בביטנה כאילו להזכיר לה "גם אם אני לא כאן תמיד אהיה איתך אהובה"
הרי תמיד טענתי שהים הוא אכזר הים הגדול ופוסידון אדונו שליט הימים שמפיח רוח בסערות ויוצר את הגלים הסוערים שדורש את ליטרת הבשר שלו. שהם אניות ומלחים.טובעים
לעולם לא אשכח את ארבעים החיילים הימאים שקיפחו חייהם כאשר פגעו באנייתם טילים מצריים. לזיכרה של
א.ח.י. אילת