הפרסים?-לא מה שחשבנו

רבות מדובר על האיום האיראני במדיה.איראנים זה אלה שכינינו "פרסים"בשנות החמישים פלוס,וכמו לכל עדה ,ייחסנו גם להם תכונה כאילו גנטית,
קמצנות
.ולא היא.
אנו מכירים את פרס עוד מהמיקרא כמעט תמיד לחיוב ובוודאי נדבנים ונדיבים.
"פרס ומדי" הגדולה אז קיבלה את העם היהודי הגולה בירושה מהאימפריה הבבלית אותה כבשה.אפשר להתווכח על חכמתו של אחשוורוש,אבל קמצן הוא לא היה.המגילה מתחילה במשתה גדול שהוא עורך לנציגי מדינות האימפריה שלו.הרי זה המשתה אליו ושתי סרבה להגיע.בהיותו משולל גברת ראשונה,מגיעות לארמונו יפיפיות מכל האימפריה וכל אחת זוכה לכל צרכיה כולל תמרוקים(זהו מקור המילה הזו במיקרא)(אסתר ב3,4)
ספר עזרא מתחיל בהכרזה החגיגית של כורש ,מלך פרס,לעם ישראל(כל עם קיבל הכרזה בהתאם לאלוהיו ומצבו)בהכרזה זו,כורש,אבי האימפריה הפרסית דאז,מרשה לכל יהודי,לעלות ארצה ומי שיאבה להישאר-ישאר ומותר לו לקבל זהב,כסף רכוש מידי הנישארים ולקחתם אתו למולדתו,ישראל.
מה שלמשפחתי, שעלתה ארצה תחת השילטון הקומוניסטי,לא הרשו לקחת לא כסף ולא כלים.היגענו ארצה כמעט באפס רכוש. עוד ברכבת לאיטליה עלו מבקרים לבדוק לנו מיזוודות אם לא לקחנו משהו אתנו.
אחרי ספר עזרא בא ספר נחמיה.גיבור הספר הוא נחמיה שהיה שר המשקים של מלך פרס הגדול עד גבולות רחוקים.לנחמיה מותר להיכנס לחדרים האינטימיים ביותר של המלך,כשהשגל יושבת אצלו(כך כתוב)המלך מקדיש לו תשומת לב ושואלו מדוע נפלו פניו.נחמיה עונה שזה עתה נודע לו שירושלים, עיר קיברות אבותיו חרבה.
כאן מתגלה נדיבותו של האימפרטור הפרסי וחיבתו לנחמיה.הוא שואל אותו כמה זמן הוא צריך כדי לטפל בעניינים בירושלים ולחזור לתפקידו.לא רק שהוא משלח אותו כפחה ירושלים,אלא נותן לו מהיער שלו עצים(פרדס-כתוב שם)עצים לבניית ירושלים וגם חיל פרשים הוא מצרף אליו.נדיבות רבה מאד לדעתי.עוד לא שמעתי על איזה מלך שעשה דברים דומים בפרט לעמנו.(נחמיה א4ב7).
גם היחסים עם השאה(כך מבטאים) במאה ה20 היו ממש טובים.אז העולם הוא גלגל ומי יודע מה עוד יקרה.נקווה לטוב
רומנישר גאנב
פולישר דריפקה (עד היום איני יודע את הפירוש)
פרענק פארך (את הביטוי הזה שמעתי רבות כאשר הייתי ילד ולא הבינותי איך זה שייך לצבר דור חמישי)
מרוקו סכין
בודאי שכחתי כמה תכונות עממיות