מוטיב השיבה-שובו של הבן האובד(בין הבלוג של רחל לבלוג של ריקי

בין היילוד התמים שאמו היא מלאך בעיניו(הבלוג של רחל)לבין הנכד(הבלוג של ריקי שמר) עוברת לעתים דרך חתחתים פתלתלה. בעיית היחסים שלנו עם ילדינו מתחילה להטריד אותנו משנות ההתבגרות שלהם.פיתאום הם מדברים אלינו בפחות כבוד,מבקרים אותנו,אין להם זמן אלינו,אם אלה החברים,המחשב,התחביבים.וכשמתבגרים,לפעמים זו הכלה שנידמה לנו שמרחיקה אותו,ונידמה לנו שהוא כאילו אבד לנו. הסיפור על יעקב ויוסף שכביכול טורף על ידי חיה רעה,הוא מגשים את המוטיב הזה במיקרא.האב המפנק ומעדיף את הבן פורת יוסף,על בניו האחרים,משלם על כך ביוקר.כך גם הבן שמביא דיבת אחיו רעה אל אביהם ומתנשא.הוא אובד ליעקב,ולאמונתו,יוסף אבד לו לנצח.אבל לא.הסיפור המיקראי(וכך קורה בדרך כלל גם בספרו ת העולם)הבן האובד בדרך כלל שב אל הוריו.(בראשית,פרק לז_נ) ובמצב טוב יותר מבעבר.בסוף סיפורי יוסף מתוארת האהבה הגדולה בין יעקב ליוסף.אם בעבר אביו דאג לו,כעת לעת זיקנתו,יוסף דואג בכל לאביו,יעקב.כלומר סוף טוב. בסיפור אודיסאוס הגיבור הנודד,הוא,האב, שב לאחר עשור מנדודיו שהיו על כורחו,הבן,כמו התרחק מזכר אביו ומפציר באמו פנלופה הנאמנה,להינשא לאחד ממחזריה,כדי ששאר המחזרים שהתנחלו בביתם ואוכלים רכושם יעזבו.אבל פנלופה מסרבת למגינת לב בנה.אבל כאשר בנו של אודיסאוס רואה שאביו שב,יחד אתו הם זוממים כיצד להיפטר מהמחזרים האכזריים..גם כאן בעצם הבן שב אל אביו,אף כי פיסית,האב,אודיסאוס הוא ששב ממרחקים. אני מקווה מניסיוני,שגם בנים שהתרחקו מאתנו,ישובו באיזשהו אופן.אם כשהם יהיו הורים יבינו,שעשינו כמיטב יכולתנו,ואם לא בחיינו,ישנם בנים שאחרי מות ההורים קולטים פיתאום מה היו הוריהם עבורם.ואם זה לא קורה,אז ישנו גילגול _הנכד הוא ששב אל ההורים.לעתים קרובות אנו רואים בנכד את הבן שלנו או הבת.כפי שהיו בצעירותם.נקווה שהבנים ישובו תמיד אל גבולם,ביתם.