להיות ככל הגויים?על החייל שעשו לו"זובור"

הפעם ביום ששי דווקא לא דיברנו על הסכנה האיראנית.אלא על החייל המסכן שחבריו ליחידה קרעו לו את הטחול וטענו ש"הכל היה ברוח טובה(כניראה שלהם)ובכל יחידות הקרב בארץ ובעולם עושים מעשים כאלה. "מה נהייה אתנו"?!שאל חבר אחד.אז"אז מה אם בעולם עושים זאת"?ואני חשבתי לי (אינני מהמדברות הרבה במפגשים אלה.)שעוד חוקי המיקרא רצו לעשות אותנו עם ניבחר.לא בדיבורים סתם,אלא בהתנהגות.רוצים דוגמאות?בבקשה.(אבל את מראי המקומות מצאו בבקשה בעצמכם)לפי התורה אסור להסגיר עבד בורח אל אדוניו,לפי חוקי חמורפי,מאותו העידן,מי שלא יסגיר עבד אל אדוניו,דינו מיתה.המיקרא חס על בעלי חיים אפילו אחרי מותם:אסור לאכול גדי בחלב אמו.אם חמור אויבך נופל בדרך צריך לעזור לחמור.למרות שהוא חמור אויבך.אם הלוות כסף בשנת השמיטה עליך לוותר על החוב.אם הילוות את הבגד שלך לעני וזה הדבר היחיד שיש לו ללבוש או להתכסות,אל תקח לו את זה.אפשר לכתב כאן בלי סוף חוקים הומנים שקיבלנו הרבה לפני הספירה.אז איך קרה שכל החינוך משחר ילדות עמנו הפך להיות מופרך לגמרי. ברור שאנחנו כבר לא העם הניבחר.מה שקורה ביחידה כזו,הוא שקבוצה של אנשים שחיים יחד רוצים להוציא את התיסכולים שלהם על קבוצה חלשה יותר בחסות ההסכמה של כל הקבוצה,שהופכת את ההתנהגות האלימה ללגיטימית כביכול.הרצון של המפקדים שמעלימים עין אולי להישאר פופולריים,אולי שמחים שהחיילים האלה מוציאים את התיסכולים שלהם על אחרים ולא עליהם ואולי זו סתם חוסר אסרטיביות או פחדנות. גם אילולא היו פוגעים בחייל בצורה כה קשה,אלא רק משפילים אותו בצורה מטומטמת(אסור לגעת במקל הפז"ם,למשל)או אסור לעבור במקום מסויים,היכן החינוך של המלבין פני חברו ברבים כאילו שפך את דמו? לצערי מה שאני רואה כאן זהו ליקוי בחינוך מהיסוד.מעניין אם חבורה דתית היתה אף היא נוהגת כך.(ואני איני דתית במובן המקובל) צר לי מאד שהיגענו למצב כזה.אולי הקיצוניות הזו תעורר אנשים בצבא,מחנכים,לשנות את המצב