הפרלמנט של מוטק'ה

 . דברים שכתב אדם בן 66, שהוריו יוצאי לוב, למירי רגב.   

״אינני איש פוליטי, אני אזרח מודאג, בן 66 אב לשלוש בנות ולשמונה נכדים. הוריי יוצאי לוב, וסיפורם בהמשך.

החלטתי לכתוב לך, בכאב רב, על הקרע והפילוג בעם, אותם את מנסה להרחיב ולהדגיש, כאילו חיכינו לך כולנו להיות המושיע שלנו. ובכן, לא, את לא המושיע שלנו. את גורם מפלג, צעקני, ארוגנטי, רברבן ציני, חסר אחריות. את שנולדת בשנת 1965, לא תלמדי אותנו, מהי ציונות, אהבת מולדת, גאווה בדגל ישראל, אהבת האחר, צניעות ודרך ארץ.

אני זועק בשם השפויים בעם. הניחי לנו. אנחנו לא נמצאים במקום בו את מנסה לשייך אותנו. הקמנו מדינה, התקדמנו, פנינו לעתיד ולא לעבר. אל תנסי להחזיר אותנו חמשים ושישים שנה לאחור.

אנחנו יודעים קיפוח מהו, ולא התעלמנו ממנו, לא הכל היה יפה, אך למרות הקשיים והפערים, הצלחנו להקים מדינה לתפארת. כולנו מנסים ללמוד מן העבר, ולתקן את המעוות, וברוב הדברים הצלחנו, ומה שלא הצלחנו ניתן לתקן ברוח טובה, אהבת מולדת וכבוד האדם.

את, כמו מפלגת ש"ס, חיים מן הפילוג. מרוב דאגתכם ליוצאי עדות המזרח, תקעתם את אלה שמאמינים בכם, גרמתם להם להאמין שהם מקופחים, ויישארו כאלה. ולכן החינוך שלהם הוא חלקי, ולכן לא יקדמו הלאה. זהו מטה לחמכם, לצמוח מתוך צרותיהם של אחרים, ולדאוג שיישארו שם. טוב לכם עם זה, זה משרת אותכם, בכל בחירות מחדש.

יש מה לתקן במדינתנו, כולנו יודעים זאת. אך יש דרכים לתקן את המעוות. אפשר, וצריך לעשות שינויים. עשי זאת, בלי לעשות רעש, מבלי להעליב, להפריד ולפגוע באחר, ללא צעקות "כפיים כפיים" וקולולולו, ללא Cut the bullshit, הנפת דגל המדינה (זו זילות הדגל) תוך נפנוף ידיים וזלזול באחר. היי צנועה.

ראי מה עוללת לעם הנפלא הזה. כל יום עולה נושא השד העדתי, ומוציא את הרע שבתוכנו, וגורם לפילוג ולשנאת האחר. את תיכנסי לדפי ההסטוריה של עם ישראל, כמי שהוציאה את השד העדתי, למען קידום אינטרסים אישיים.

כולנו גדלנו על שושנה דמארי ויפה ירקוני, הגבעתרון, הגשש החיוור, אריק איינשטיין ומיקי גבריאלוב, וזוהר ארגוב ובועז שרעבי, חווה אלברשטיין ושלמה ארצי ושלומי שבת, ועוד רבים וטובים. מי שיצר מוסיקה ויצירה טובה הצליח, ומי שנכשל נכשל, לא חשוב מהו מוצאו ושם משפחתו, כמו בחיים, בכל תחום אחר.

שפר מזלי, וזכיתי לחברים רבים וטובים, החל מבית הספר היסודי, התיכון ועד השירות הצבאי, ובמהלך החיים העסקיים שלי. כולם אוהבי הארץ הזו. אנשי ימין, מרכז ושמאל. דתיים וחילונים.

האם את חושבת שאי פעם בחרתי את חבריי על רקע עדתי, או מפלגתי? את חושבת שמוצאו של החבר הוא שהוביל או הנחה אותי או אותם? חבריי נבחנים בזכות הרעות, אהבת האדם, העזרה ההדדית, השמחה בשמחתם וההזדהות עם כאבם, כולנו אחים. יש לי חברים רבים, שאוכל להתקשר אליהם באמצע הלילה, כמו שהם יכולים להתקשר אליי, אם אנו זקוקים למשהו דחוף. זוהי ארץ ישראל האמיתית, ואין בילתה. כולנו שכלנו חברים או בני משפחה, וכוחנו באחדותנו. זוהי ארץ ישראל האמיתית.

אני מציע לך לעבור בבתי הקברות הצבאיים, ולקרוא את שמות ההרוגים, שהקריבו עצמם למען המלדת, ללא הבדל בין מזרחי לאשכנזי או דרוזי או צ'רקסי. את מחללת את שמם במה שאת עושה.

לא ניתן לאנשים כמוך, להרוס את מה שבנינו בדם, יזע ודמעות. ההתלהמות, ההתבהמות והשימוש בהפחדת העם, נמאסו עלינו. הגדשת את הסאה.

זכרי, מירי רגב, שאת ממלאת תפקיד שר, ושככזאת תפקידך לייצג, לאחד, ולכבד את כל העם היושב בציון, ומה שאת עושה כאחרון הפוליטיקאים, אין בו יותר מאשר לפלג, ולהרחיב את השסע בעם ישראל.

יותר מכל, את פוגעת במורשת הוריי ומשפחתי, ועל זה איני סולח לך ולאחרים שכמותך.

הורי, יצחק ונסריה ארביב, זכרונם לברכה, עלו לארץ מטריפולי – לוב, בשנת 1949, ביחד עם 5 ילדים. אני היחיד שנולד בארץ, בשנת 1950. וביחד אנחנו 6 אחים.

משפחתי עברה את מה שעברו רוב העולים לארץ. מחסור, צנע, מעבר ממחנות אוהלים למעברה, לצריף בעיר יפו, ומעבר לדירה בת חדר וחצי, בשכונה שנקראה "שיכון מפוני יפו" ומאוחר יותר נקראה "שיכון צהלון".

זו היתה שכונה מעורבת. גרו בה בולגרים, תימנים, מרוקאים, לובים, עירקים, פולנים ואחרים.

אבי, הסנדלר הפשוט, ואמי עקרת הבית, מעולם לא התלוננו, מעולם לא השתמשו בקיפוח כסיבה לחיים הקשים, וראו בעצם העליה לארץ ישראל, הגשמת חלום ציוני. אבי ניסה, והצליח, לדחוף אותנו ללימודים בכל מחיר.

אנו, ששת האחים הבאנו לעולם, עשרות ילדים נהדרים, ועוד ילד שאומץ ע"י אחותי הבכורה, רינה, שגידלה 8 ילדים לתפארת.

אחותי ,רחל, זכתה בתואר "אם השנה", על הדרך בה גידלה את תשעת ילדיה בהצלחה, במאמצים עילאיים, ילדים לתפארת מדינת ישראל.

כל האחים שלי, תרמו ותורמים לקהילה, איש איש בדרכו הצנועה והמכובדת. נישאנו לבני זוגנו לא בגלל מוצאם, או מצבם הכלכלי, אלא בשל האהבה.

כמו כל משפחה ישראלית, יש בינינו אנשי ימין, מרכז ושמאל. דתיים, חרדים, חילונים וכל מה שבאמצע. זה לא הביא לפילוג בינינו. למדנו לחיות האחד עם האחר בכיף. אנחנו חלק מהעם הזה ומכבדים כל אדם באשר הוא אדם.

כל ילדינו,(נכדיהם של הורי) ובני זוגם, נישאו בנישואי תערובת,, צמחו והיו לילדים מוצלחים. רובם אקדמאים, ביניהם אנשי עסקים, עורכי דין, קציני צבא, מחנכים, רבנים, ראשי ישיבות, מנהלי חברות, אנשי היי טק, אנשי התעשיות הבטחוניות, ויש לנו אפילו שופט אחד.

משפחתנו המורחבת הגשימה את חזונו של דוד בן גוריון, ומילאה אחר מצוות "קיבוץ הגלויות". כולם התערבבו עם כולם, אשכנזים ומזרחים, יוצאי אירופה המערבית והמזרחית, צפון אמריקה, צפון אפריקה, אסיה וכו', התחתנו ופרחנו.

נכדיהם של הוריי, הביאו לעולם, עשרות רבות של ילדים (נינים של הוריי), יפים, חכמים, מלאי שמחת חיים, בלונדינים ושחרחרים, כחולי ושחורי עיניים, מכל הטוב שבארץ. בעלי מקצועות חופשיים, רבים בתחום ההיי טק, מחנכים, אנשי צבא, ובקיצור, מלח הארץ.

לשמחתנו, אנו חוגגים הולדתם של בני הנינים של הוריי. כן ירבו.

הנכדים שלי לא מבינים על מה את מדברת, הם נמצאים בעולם תמים וטוב, בין חבריהם שאינם יודעים פילוג ועדתיות, ואני מבקש ממך לא להחזיר אותם למקומות חשוכים. אנחנו מספיק אחראים ללמד אותם את קורות משפחתנו, ומדינתנו, מורשת העם היהודי, ואהבת הארץ והאדם, על כל המשתמע מכך.

סיכום:

עם ישראל, שבע ממלחמות אחים, איננו זקוק לחינוך מחדש. עשי תפקידך בצורה מכובדת וצנועה, כפי שנהגו הורייך והורי הורייך במרוקו או במקומות אחרים. כפי שנהגו שרים קודמים לך בתפקיד.

לצערי, את אינך מייצגת אותי ולא את משפחתי ולא את רובו של העם הנהדר שלנו, שאת מתיימרת לדבר בשמו.

הניחי לנו להמשיך ולגדל יאת צאצאינו בנחת. תוך תיקון המעוות, בכבוד ובהערכה לאחר.

לא חיכינו לך, השרה רגב, שתבואי לחנך אותנו.

עם ישראל הוא עם נפלא, שמח, אוהב ומחבק. עברנו הרבה, וכנראה נכונו לנו עוד מאבקים קשים, חיצוניים ופנימיים, עד שנגיע ליעד הנכסף.

נזדקק להרבה כוחות משותפים כדי להצליח.

בואו נמצא את הטוב והמאחד, ונזרוק את כל מה שמפלג בינינו לפח האשפה.

חשבי על הנאמר, ואשמח אם תשני דרכך לטובת כלל אזרחי מדינת ישראל.”

בברכה, הרצל אביב,  פרדס חנה כרכור