שתלים דנטליים לבריאות ויופי

כבר בשנות ה-80 של המאה שעברה, גילה האורתופד השבדי פרופ' ברנמרק את תכונתה המיוחדת של מתכת הטיטניום, אשר בנוסף לחוזק ולמשקל קל, יש לה יכולת ליצור חיבור כימי חזק לרקמת העצם המקיפה אותה. להתמזגות זו של תחמוצת הטיטניום והעצם קרא אוסאו-אינטגרציה.

אחיזתו של בורג הטיטניום בעצם אינה מכאנית בלבד, אם כך. מסיבה זאת הרופא מעדיף להחדיר את השתל ולהמתין מספר חודשים בטרם יחובר המבנה והכתר. להליך זה קוראים "העמסת השתל". כיום יש אמנם גישה חדשנית הטוענת כי העמסה מיידית של בורג השתל יעילה יותר ואף תוביל לחיבור טוב יותר לעצם. שתל אשר נקלט היטב בעצם הלסת אינו בר תנועה כלל, שלא כשן הטבעית, אשר מסוגלת לניידות קלה. אי אפשר להוציאו בקלות מהעצם. לעובדה זאת יש פן חיובי ושלילי: אחיזתו של השתל בלסת חזקה משל השן הטבעית, אולם משהוחדר ונקלט לא ניתן להזיזו או לישרו כפי שמתאפשר לגבי השן הטבעית, ולכן החדרת השתל דורשת תכנון מוקדם ודיוק לגבי מיקומו וזוויתו. שתלים המוחדרים בעמדה או בזווית לא נכונים יקשו מאוד על חיבור חלקי השיקום ואולי אף יגרמו נזק בעצם נוכחותם.

קיימים שתלים באורכים ובקטרים שונים, בהתאם לממדי העצם שאליה הם מוחדרים. חברות רבות בארץ ובעולם מייצרות כיום שתלים. השתל הדנטלי הפך למצרך מבוקש מאוד ומהווה כיום כלי יום יומי ברפואת שיניים שיקומית. 

באיזה שתל לבחור? תוצרת מקומית או מיובא (אמריקני, גרמני, שבדי וכו')? נראה כי אין לכך חשיבות רבה, שכן התוצרת המקומית התקדמה מאוד בשנים האחרונות וישראל נחשבת בעולם ל"מעצמת שתלים". רופאים ישראלים מכרו פטנטים בתחום השתלים לחברות המובילות בעולם, ויצרני השתלים בישראל הקימו מפעלי ייצור מודרניים ומייצאים שתלים למדינות רבות.


רוצים להתעדכן? הצטרפו למוטק'ה בפייסבוק


בראש השתל יש חיבור בצורה של משושה עם הברגה פנימית אשר תפקידו לקלוט בהמשך את בורג המבנה. המצאה זו היא פטנט של ד"ר גרלד ניזניק האמריקני, מחשובי המפתחים של השתל בן זמננו. אולם חיבור זה הועתק למרבית מערכות השתלים שבשימושנו ומאפשר במובן מסוים אחידות בעבודה השיקומית על השתלים.

תנאי מוקדם להצלחת השתל הוא עצם תומכת בממדים ובאיכות טובים. במצבים של חסר בעצם יש צורך לבצע השתלת עצם לפני או ביחד עם החדרת השתל. ניתוח החדרת השתל פשוט יחסית ומבוצע בדרך כלל תחת הרדמה מקומית וללא כאב. קודם ההשתלה מבוצעת בדיקה קלינית ורנטגנית, צילום פנורמי של הלסתות וסי.טי. כדי לאמוד את ממדי העצם ולתכנן את ההשתלה, תוך הימנעות מפגיעה במבנים אנטומיים חשובים.

כמו כן יש לתכנן את השתלים תוך התייחסות לכתרי השיניים שיורכבו בהמשך, לסוג העבודה השיקומית 
שתתבצע בפה ולשיקום שאר הפה כחלק בלתי נפרד. ברוב המקרים מתחלקת העבודה בין רופא המבצע את השתל, אשר עיקר מיומנותו בביצוע הפעולות הכירורגיות הקשורות בהחדרת שתלים, לבין רופא משקם או מומחה לשיקום, אשר עיקר התמחותו בביצוע החלק השיקומי של הטיפול, קרי בחירת המבנים והכנת הכתרים או התותבות המחוברות לשתלים.

פעולת ההשתלה, לאחר השגת אלחוש מקומי יעיל, כוללת חיתוך בחניכיים, חשיפת עצם הלסת 
וקידוח באמצעות סדרת מקדחים בקוטר עולה ובאורך מדוד, עד להשגת הקדח הרצוי. הקידוח נעשה עם התזת מים המשמשים כנוזל קירור ומפנים פירורי עצם מהקדח. בהמשך יוחדר השתל באיטיות על ידי הברגה. אם מבוצעת השתלה מיידית, כלומר החדרת שתל לתוך מכתשית טרייה שנוצרה עקב עקירת שן אשר השתל אמור להחליף, נעשה הקידוח ללא פתיחת החניכיים אלא ישירות לתוך המכתשית הטרייה. במקרה זה השתל יקבל אחיזה ראשונית מקירות המכתשית. שתל שאינו מקבל אחיזה ראשונית אינו נקלט ולכן אין בנמצא מושג של דחיית השתל, אלא המונח הנכון הוא אי קליטה.

בגמר ההשתלה מבוצעים תפרים ולעתים ניתן כיסוי אנטיביוטי.
שנהיה בריאים ונחייך בפה מלא...



להתייעצות עם מומחי מוטק'ה: 

לקהילת בריאות לחצו