תופס תאוצה: גן ילדים בתוך דיור מוגן

לחיים של רובנו מגיעים נכדים בשלב מסוים. אם נהוג אצלנו להזדרז עם ילודה, נזכה גם לנינים ואין ספק שהקטנים הללו - בפרט כשלא צריך לשאת בעול טיפולם 24/7 - הם מקור לשמחה. המפגש עם התום, המתיקות והשובבות הוא לפעמים כל מה שצריך.

אבל אם אנחנו גרים רחוק מהמשפחה או מוגבלים בניידות, נמצא את עצמנו פוגשים את הנכדים ואת הנינים רק לעיתים רחוקות. קונספט ייחודי, שבארץ עושה את צעדיו הראשונים אך בחו"ל מוכר זה שנים, יכול להקל במעט על הגעגועים לנכדים הפרטיים, ולתרום עוד הרבה יותר.

מדובר בחיבור בין קשישים לילדי הקהילה, על ידי הפעלת גני ילדים בתוך בתי דיור מוגן. הסנונית הראשונה בארץ היא "גן יונה", לילדים בסביבות גיל שנתיים, המופעל בבית הדיור המוגן "בית יונה" בבאר שבע, שם מתגוררים בין השאר קשישים סיעודיים.

נוצר קשר בין-דורי שתורם לשני הצדדים

 "זה טוב לנשמה". גן יונה בבאר שבע - גן ילדים בתוך דיור מוגן - מתוך הכתבה ב"שש עם עודד בן עמי" רשת 13, לקוח מיוטיוב

בכתבה על הגן, ששודרה לאחרונה בתכנית "שש עם עודד בן עמי" ברשת 13, ניתן היה לראות את הדיירים משתעשעים עם ילדי הגן, ולהתרשם שהניסוי הצליח. "אנחנו רק שומעים את הקול שלהם ורצים לחבק אותם", סיפרה בהתרגשות אחת הדיירות, מרים דהן, על המפגש עם הפעוטות. "זה טוב לנשמה, אנחנו מרגישים צעירים", הוסיף דייר אחר. "לנו זה מאפשר לחבק ולתת אהבה והם לומדים לקבל את האחר", סיכם הדייר מרדכי מורד.

אבל מי שמובילות את השינוי התפיסתי בארץ לגבי השילוב הבין-דורי הן מיטל זמיר-דוידי, יועצת ארגונית, יזמית חברתית ומנחת קבוצות בבתי ספר במסגרת "מכון מיטיב" לחקר הפסיכולוגיה החיובית, ואירית פישר - גרונטולוגית שעובדת עם ארגון אש"ל (האגודה לתכנון ולפיתוח שירותים למען הזקן בישראל). שינוי תפיסתי זה הוביל לגן ילדים נוסף בתוך בית דיור מוגן, המוקם בימים אלה בזיכרון יעקב. זמיר-דוידי, 34, הקימה לפני 5 שנים את ארגון "דורותיים". בהמשך הצטרפה אליה פישר. "המטרה שלנו היא לייצר פלטפורמה ליצירת קשר בין-דורי, שיתרום לשני הצדדים", מסבירה לנו זמיר-דוידי.

הרעיון התחיל ביפן של שנות ה-70'

ההתמקדות היא בילדים בני 4-5, גיל שבו על פי מחקרים ניתן להשפיע על הילדים בצורה הטובה ביותר. צילום אילוסטרציה: Shutterstock

הרעיון לחבר קשישים עם ילדים בגילים צעירים נולד לדבריה ביפן, כבר בשנות ה-70'. "המניע היה בעיקר פרקטי", היא מספרת. "חברת ניהול שהפעילה גם בתי אבות וגם גני ילדים החליטה לחסוך בעלויות, לאחד בין שני המוסדות - וזה עבד מצוין".

כיום גם בסיאטל יש גני ילדים בתוך בתי דיור מוגן וגם בסינגפור, בלוקסמבורג ובמקומות נוספים בעולם. "המפגש עם הילדים הוא בין השאר חלק מהתפיסה הטיפולית בקשישים, וזה מוכיח את עצמו".

ארגון דורותיים היה מעורב בשלבים הראשונים של הקמת גן הילדים בבאר שבע, ובשלוש השנים האחרונות הוא עמל כאמור על הקמת גן נוסף בבית דיור מוגן,  בזיכרון יעקב. "הצענו להקים בתוך המוסד גן לילדים בגילאי טרום חובה וחובה", מספרת זמיר-דוידי. "הרעיון הוא להתמקד בילדים בני 4-5, גיל שבו, על פי מחקרים, ניתן להשפיע על הילדים בצורה המיטיבה ביותר. במקרה שלנו, בנושא שינוי עמדות כלפי אנשים זקנים".

מה אתם רוצים שהילדים ילמדו על אנשים זקנים?

"שילמדו לראות בהם דמויות משמעותיות, אנשים חמים וכיפיים שאפשר ליהנות בחברתם, לצחוק איתם וגם ללמוד מהם. נמצא במחקרים, שילדים ששהו הרבה בחברה זקנים, הפכו לבני אדם יותר חברתיים".

הילדים לומדים לקבל את האחר, הקשישים מקבלים משמעות

"אחד הקשיים שלנו הוא התפיסה הגילנית, שבאה משני הכיוונים". מיטל זמיר-דוידי, צילום: הילה שילוני 

ילדי הגן מרוויחים מהמפגש תחושת שייכות ואת ההכלה שהמבוגרים יכולים לתת, וגם מתוודעים לחברה רבגונית, כמו במציאות. "נכון שכמעט לכל ילד יש סבים וסבתות, אבל החיים המודרניים מרחיקים אותם פיזית - חלקם עובדים ועסוקים ולא תמיד יכולים להיות נוכחים", אומרת זמיר-דוידי.

מה התועלת של גן בדיור מוגן לדיירים המבוגרים?

"המפגש עם ילדים מכניס לחייהם משמעות. הוא מקל על תחושת הבדידות, הוא מחזק את הערך העצמי כמי שנוטלים חלק בחינוך של הדור הבא. נמצא שמפגשים עם ילדים מחזקים את הקשישים גם בהיבט הפיזי, גם בהיבט הקוגניטיבי וגם בהיבט הרגשי".

התכנית לעיצוב הגן כבר מוכנה. "הדגש יהיה על מרחב שמאפשר תחושת נוחות ומשמעות לשני הצדדים", מפרטת זמיר-דוידי. "יהיו פעילויות שיאפשרו אינטראקציה, אפילו מתקני משחק שיתאימו גם לילדים וגם לקשישים, כמו נדנדה משותפת. התכנון הוא סופר מורכב, אבל גם מאוד מרתק. איך מאפשרים לקשיש על כיסא גלגלים ולילד בן חמש לעשות דברים ביחד ולהרגיש שווים?".

קבלות שבת וחגיגות ימי הולדת משותפות לילדים ולקשישים

 בתכנית: פעילויות משותפות, וחוגי מוזיקה, תנועה ופטאנק משותפים. צילום אילוסטרציה: Shutterstock

מבחינת תכנים, ייערכו בגן אירועים משותפים לקשישים ולילדים סביב החגים, קבלות שבת משותפות, מסיבות יום הולדת לילד ולדיירי בית הדיור המוגן. הדיירים יעבירו בגן שעות סיפור או חוגים מתוך ניסיונם, ויהיו גם חוגי מוזיקה, תנועה ופטאנק משותפים, וכן פרויקט קהילתי שנתי משותף.

ארגון דורותיים מנסה כיום להפיץ את הבשורה במקומות נוספים בארץ, אבל זה לא תמיד קל. "אחד הקשיים שלנו הוא התפיסה הגילנית, שבאה משני הכיוונים", אומרת זמיר-דוידי. "גם זקנים לפעמים חוששים לשהות במרחב משותף עם ילדים, בגלל הרעש והאנרגיות המתפרצות. אנחנו מנסות לשנות את התפיסה הזו ולהראות את היתרונות".

מלבד הילדים והקשישים, מרוויחים נוספים לדבריה מהמודל יהיו הורי הילדים בגן, ובני משפחותיהם של הקשישים. "בגן כזה, ההורה יכול להיות בטוח שיש הרבה יותר מטפלים לילד, יותר תשומת לב, יותר אהבה ויותר טיפוח. בני המשפחה של הקשישים מרוויחים גם כן, כי ההורה פעיל, שמח ומסופק". 

"החיבור הבין-דורי בונה חברה חזקה, רגישה וסובלנית יותר"

 [#middleBanner] 

לדברי זמיר-דוידי, גני ילדים בבתי דיור מוגן הם רק חלק מתפיסה חברתית רחבה יותר, שארגון דורותיים מבקש לקדם. "אנחנו מאמינים שצריך ליצור מרחבים למפגשים בין אנשים בכל הגילים, וחלק מזה הוא זקנים שממשיכים לחיות בתוך הקהילה ולהיות רלוונטיים".

בטווח הרחוק יותר, יוכשרו גם אנשי צוות מיוחדים לגנים הללו על ידי "מכון אדלר", העובד בשיתוף עם דורותיים, אבל עד שיקומו הגנים המיוחלים, מעבירות השתיים פעילויות משותפות לקשישים ולנכדיהם או ניניהם, בבתי דיור מוגן. "ערכנו סדנאות צילום סבא-נכד, שבהן כל אחד הביא את הזווית שלו לצילום, פעילויות של בישול ביחד, יוגה צחוק, ימי כיף וקייטנות".

לדבריה, התקווה היא שהמודל הבין-דורי ישפיע אל מעבר למעגל הפרטי של דיירי הדיור המוגן וילדי הגן, על הקהילה וממנה על החברה כולה. "החיבור הזה יכול להטמיע ערכים כמו קבלת האחר, מעורבות ונתינה", היא אומרת. "כשנותנים מקום לדור הוותיק ורואים בו משאב ומקור לעוצמה ולא נטל, ומאידך מרחיבים את האופקים של הדור החדש, בונים חברה עם חוסן הרבה יותר עמוק. חברה שמתנהלת כך, היא רגישה וסובלנית יותר".

איך להקל רגשית את המעבר לדיור מוגן?

החלטה זוגית: לעבור יחד לבית דיור מוגן

"הדיור המוגן הפך לנדל"ן רווחי על גב הקשישים"

הנכדים באים - יום כיף או בילוי מעייף?

הצטרפו לקהילת הדיור המוגן של מוטק'ה