"מבחינתי תמיד הייתי אישה"

"אני אף פעם לא הייתי אישה הכלואה בתוך גוף של גבר. אני תמיד הייתי אישה", אומרת לי נורה גרינברג, אחת הפעילות הגדולות של אגודת להט"ב (אגודת ההומואים, הלסביות, הביסקסואלים, והטרנסג'נדרים), ואני ממהרת למחוק במבוכה את אחת משאלותיי ברשימה - איך זה מרגיש להיות אישה בתוך גוף של גבר.

אנחנו נפגשות בבית קפה בהוד השרון מול בית הכנסת של מגדיאל. אישה קטנה, שיער בהיר, משקפיים, חיוך קטן, פנים נקיות מאיפור, בת 66 וחלקה מקמטים. מאז שעשתה את השינוי הפיזי ב-2001 מגבר לאישה, גרינברג הפכה ליועצת לשינוי מגדרי - עובדת עם טרנסג'נדרים ומתלבטים ועם המשפחות שלהם, ופעילה למען זכויות הטרנסג'נדרים.

נורה גרינברג הייתה הטרנסג'נדרית הראשונה בעולם ששימשה יו"ר ארגון להט"בי. ב-2013 קיבלה את אות ההוקרה של הארגון, וב-2015 נכללה ברשימת 40 המשפיעים בתולדות הקהילה. כבר ב-2004 הקימה קבוצת תמיכה לנוער ולמתבגרים טרנסג'נדרים, ששימשה אז מסגרת התמיכה היחידה בארץ לטרנסג'נדרים. הודות לפעילותה הענפה בתחום, משרד הפנים שינה נוהל באותה שנה, שאסר על טרנסג'נדרים לשנות את שמם לכזה המזוהה עם המין הנגדי לזה שמצוין בתעודת הזהות שלהם.

כיום היא מפעילה שני סוגי קבוצות תמיכה להורים של טרנסג'נדרים, הפתוחות גם לבני זוג, לילדים, ולכל מי ששייך למעגל הראשון של הטרנסג'נדר: קבוצה להורים בשלבים הראשונים של השינוי, וקבוצה להורים ותיקים שכבר עברו את השלב המשברי.

ב-19 במאי השנה נערך לראשונה בארץ יום עיון בנושא "אנשים אחרים משמעותיים בחייהם של טרנסג'נדרים", המיועד בעיקר לאנשי מקצוע והראשון מסוגו בארץ. "ברגע שאדם עובר תהליך מגדרי, בעצם כל הסביבה שלו צריכה לעבור תהליך משל עצמה", אומרת גרינברג. "האחרים המשמעותיים הם לא צופים ביציע, התהליכים שהם עוברים הם לאו דווקא לקבל או לא לקבל את מה שהטרנסג'נדר עובר. מדובר בקבוצה שלא זוכה לתשומת לב מספיקה".

 לפרויקט גאווה 2017 - גילאי 60+ של מוטק'ה  

"שינוי מגדרי לוקח זמן, הוא מתחיל במוח"

"במשך שנים הייתי אומללה. ואז הילדים גדלו, נפרדתי מאשתי והתחלתי להבין מה קורה לי". נורה גרינברג, צילום באדיבותה

גרינברג הייתה תמיד אישה בראשה, אבל עד גיל 49 הייתה גבר שהתחבא מאחורי זקן וקילוגרמים של משקל יתר, נשוי לאישה ואב לשני ילדים. היא עלתה לארץ מארגנטינה כשהייתה בת 19, ועברה את המסלול של גבר ישראלי ממוצע: לימודים, צבא, אוניברסיטה (היסטוריה ומדעי המדינה), חתונה, ילדים, ועבודה טובה בחברת הייטק. 17 שנה אחרי היא אישה לכל דבר, גרושה עם שני ילדים, חמישה נכדים ועוד אחד בדרך. "תמיד התעניינתי בשונות מגדרית", היא אומרת. "מאז שאני זוכרת את עצמי עקבתי אחרי כל פיסת מידע - מאמרים צהובים, מאמרים אקדמאים. הכל".

לא קל לעשות מהפך כזה, ובגיל 49 על אחת כמה וכמה. באחד הראיונות שנעשו איתה לפני שנים רבות, סיפרה שעוד בבית בארגנטינה נהגה לסחוב בגדים מעוזרות הבית. "יש המון מכשולים להתגבר עליהם. חרדות, בושה, רגשות אשמה. לא קל", היא אומרת. "שינוי מגדרי לוקח זמן. הוא מתחיל במוח, הגוף הוא לא החלק המרכזי. הקלישאה 'אני אישה כלואה בתוך גוף של גבר' היא רק קלישאה. טרנסג'נדר מרגיש שמשהו לא מסתדר לו ולא מצליח לומר לעצמו מה זה.

"לפעמים, כמו אצלי, זה כל כך מודחק ברמה של ממש לא רוצים לדעת. צריכים להתרחש הרבה דברים כדי שהאדם יבין. שואלים אותי לפעמים על הרגע של ההחלטה, אבל לא היה רגע כזה. שכנעתי את עצמי שהעובדה שאני לובשת בגדי אישה במשך שנים זה סוג של בדיקת גבולות המגדר, וזה הכל. לא שום דבר אחר. מנגנוני ההכחשה הם עצומים. בגלל הגיל וניסיון החיים היו לי הרבה יותר כלים. זה תהליך שדורש הרבה תעצומות נפש, שלא לכולם יש. במשך שנים הייתי אומללה, בלי ממש לשים את האצבע על הסיבה. ואז הילדים גדלו, נפרדתי מאשתי, והתחלתי להבין מה קורה לי".  

"כל המשפחה עברה תקופה קשה"

 "העובדה שחזרתי לארגנטינה כאישה התקבלה בטבעיות". נורה גרינברג, מתוך יו טיוב

לבת שלה סיפרה על התהליך שעובר עליה כשהיו בטיול בארה"ב, ולבנה סיפרה כשעוד היה בצבא. "כל המשפחה עברה תקופה קשה, אבל בשום רגע לא נתנו לי תחושה שאני לא חלק מהם", היא מספרת.

על הניתוח לשינוי מין שעברה באנגליה סיפרה בראיון לעיתון תל אביב ב-2002: "אחרי הניתוח הייתי מטושטשת. אשתי לשעבר הייתה לידי, ומה ששאלתי אותה ואת האחות היו שאלות רפואיות, כמו האם הניתוח הצליח. כל המיתוס של אישה טרנסקסואלית שמתעוררת מהניתוח ואומרת לעצמה בקול: 'סוף סוף אני אישה' הוא קשקוש אמיתי. הרי כשהגעתי לניתוח, כבר הייתי אישה בתודעה ובזהות".

גרינברג עזבה את ארגנטינה כבחור צעיר, וחזרה לשם שוב ב-2005 כאישה. המפגש עם החברים הוותיקים היה מפתיע למדי. "כולם כבר אנשים מבוגרים שעברו הרבה בחיים", היא מחייכת, "היינו חבורה מגובשת והעובדה שחזרתי כאישה התקבלה בטבעיות. הייתה שם המון אהבה".

יש יתרון לעובדה שזה קורה בגיל מאוחר יחסית?

"מה אני אגיד לך, לאנשים צעירים יש מזל לחיות את החיים בזהות האמיתית שלהם".

מה התגובה הכי ביזארית שקיבלת כטרנסג'נדרית?

"כל כך הרבה תגובות היו במשך השנים. אני זוכרת שנתתי הרצאה בחוג בית על מגדר וטרנסג'נדריות, ואחרי ההרצאה שוחחתי עם הנוכחים וראיתי אישה שלא משתתפת בשיחה. היא הסתכלה עלי במבט מוזר, התקרבה ובחנה אותי. ואז אמרה: 'הנה יש שיערות על השפה'. היא פשוט חיפשה סימן לזה שאני גבר. אני זוכרת שחשבתי אז שבעצם העולם לא ממש השתנה. אנשים שמסתכלים על טרנסג'נדר מחפשים את האדם שהיה שם קודם. הם חושבים שאולי אם יגרדו חזק יגלו את האמת שמתחת לפני השטח. קשה להם להאמין שהאמת היא מה שרואים, והתחפושת זה מה שהיה קודם".

"יותר קל להיות גבר"

האפשרות שתינוק ייוולד נקבה אבל בעצם הוא גבר, בכלל לא נמצאת על השולחן. גרינברג, צילום: רענן כהן

מה התפיסה הכי מוטעית שיש לאנשים לגבי הטרנסג'נדר?

"אי ההבנה שטרנסג'נדר היא בעצם זהות מגדרית. אישה טרנסג'נדרית נולדה בגוף של גבר, וגבר טרנסג'נדר נולד בגוף אישה. לטרנסג'נדר יש את כל סוגי הנטיות המיניות. ההנחה היא שברגע שרואים כבר באולטראסאונד איבר מין גברי, אז הילוד יהיה גבר בבגרותו, ואם לא - הוא יהיה אישה. רוב הפעמים זה נכון, אבל זאת לא האפשרות היחידה. הבעיה היא שהאפשרות שתינוק ייוולד נקבה אבל בעצם הוא גבר, בכלל לא נמצאת על השולחן. איבר המין הוא שקובע, והוא ההוכחה אם זה בן או בת.

"מה שקורה במציאות זה שעובר נולד ללא מגדר. ברגע שמזהים את איבר המין הוא מיד מקבל זהות מגדרית, ויחד עם הזהות המגדרית מגיעה מערכת שלמה של ציפיות והתייחסות מגדרית - מהצבעים של הבגדים ועד הצעצועים. פעוטות אוהבים להתנסות בהכל, אבל משטרת המגדר לא מפסיקה לעבוד. המגדר נוצר על ידי החברה, בחברה יש טשטוש בין נטייה מינית לזהות מגדרית. זהות מינית זה בין הרגליים, זהות מגדרית זה בין האוזניים. הומו נמשך לגבר אבל הוא לא רוצה להיות אישה, לסבית נמשכת לנשים, אבל היא לא רוצה להיות גבר".

מה את  חושבת שהיה קורה בעולם שבו החברה לא הייתה יוצרת את הזהות המגדרית?

"סנדרה בם, פסיכולוגית אמריקאית, עשתה את הניסוי הזה על הילדים שלה. הם גדלו ללא חינוך ממוגדר בבית אבל בסופו של דבר לא היה הבדל בינם לבין בנים אחרים כי הם בכל זאת גדלו בתוך בית שיש בו אבא ואימא. כך שהמחקר שלה לא ממש הוכיח משהו".

גרינברג חוותה את החברה הישראלית כגבר בוגר שעבד בהייטק, ובהמשך גם כאישה שעבדה בהייטק. השאלה מה יותר קל להיות, גבר או אישה, היא בלתי נמנעת. גרינברג לא מתלבטת בתשובה ועונה חד משמעית: "גבר. יותר קל להיות גבר. זה לא שלגברים אין קשיים. אנחנו חיים בחברה מאד סקסיסטית שיש בה חלוקת כוח קיצונית שפוגעת גם בגברים. לא במקרה תוחלת החיים שלהם קצרה יותר. בחברת ההייטק שעבדתי בה הרגשתי את הפער מפורשות. השינוי העמיד אותי בעמדה אחרת בחברה. פתאום הדעה שלי פחות נחשבת. לגברים יש קודים פנימיים שאני לא חלק מהם".

מה היית רוצה שיקרה בכל הנוגע ליחס החברה לטרנסג'נדרים?

"הייתי רוצה שאדם יגיד בטבעיות שהוא טרנסג'נדר, ואנשים יגידו 'אוקיי' וימשיכו הלאה. שזה יהיה פשוט עוד אחת מהזהויות האנושיות. החוויה הטרנסג'נדרית היא לא סטייה ולא אנומליה, היא לא טעות. היא חלק מהחברה האנושית. לא רק שיכולים להיות טרנסג'נדרים, מוכרחים להיות טרנסג'נדרים".

 לפרויקט גאווה 2017 - גילאי 60+ של מוטק'ה  

היכרויות במוטק'ה: בימים הקרובים תיפתח אפשרות לחברים ולחברות באתר לחפש בני זוג מאותו מין למטרות רומנטיות.

"שנים הייתי נשואה לגבר, ואז התאהבתי באישה"

בשלות לצאת מהארון 

איך יוצאים מהארון אחרי גיל 50?

אוהבת את בעלי, אבל גם גברים אחרים

הצטרפו לקהילת דילמות במשפחה של מוטק'ה