"על האופנוע אני מרגיש צעיר בעשר שנים"

ליום הולדתו ה-79 החליט אורן, בנו הבכור של שלמה קובוביץ' מראשון לציון, לפנק את אבא בכלי רכב חדש. לא, זו לא הייתה קלנועית, אלא אופנוע הארלי דייווידסון כבד. מאז ועד היום קובוביץ', כבר בן 86, קורע את הכבישים עם חבריו האופנוענים, ולמרות שמדובר בתחביב מסוכן משהו, וגם הוא עצמו עבר אי אלו תאונות ונפילות, הוא לא מתכוון להפסיק. "אני אוהב את זה וזהו", הוא פוסק, "על האופנוע אני מרגיש צעיר בעשר שנים".  

אופנוע ההארלי דייווידסון אינו הדו-גלגלי הראשון של קובוביץ', שבעבר הרחוק היה אופנוען מושבע. אבל כשנכנס לתוקף חוק הקסדות, החליט שבלי לחוש את שערו מתבדר ברוח זה כבר לא יהיה אותו דבר, ועבר למכונית. עד שהגיעה המתנה המפתיעה. "אמרתי לאורן 'מה עשית לי? עד שהצלחתי להוריד אותו מהאופנועים'", מספרת אתי, אשתו של קובוביץ', "אבל הוא אמר שזה החלום של אבא והוא היה חייב להגשים לו אותו". 

שלמה קובוביץ', שנחשב היום לרוכב ההארלי המבוגר ביותר בארץ וכבר הספיק להחליף את האופנוע ההוא בחדיש יותר, חבר במועדון ההארלי הישראלי וגם בקבוצת משנה בשם "רוכבי ציון", שמשלבת אהבת אופנועים עם לימודי יהדות. מדי יום חמישי הוא מגיע למפגש עם חבריו האופנוענים, מרביתם צעירים ממנו בשנים, בבית קפה בראשון לציון.

"הארלי דייווידסון זה מותג, זה לא סתם אופנוע", הוא אומר. "האופנועים היפנים הם מצוינים, אבל הארלי זה קלאסיקה, יוקרה, כמו שפעם אמרו 'וולבו'. בעולם הוא נחשב לאופנוע של מבוגרים, לא של ילדים. של אנשים שיש להם כמה גרושים מיותרים ויכולים להרשות לעצמם. יש אופנועים כאלה שנמכרים ב-340,000 שקל".  

"בשבילי זה חלום שהתגשם"

 שלמה קובוביץ' (על האופנוע) עם חלק מחברי מועדון הארלי דייווידסון בארץ, צילום: באדיבות המועדון

פעלולים ותחרויות זה יותר מדי בשבילו, אבל קובוביץ' אוהב מאוד לצאת לטיולי הרכיבה המשותפים של המועדון. "אנחנו נוסעים 70-80 אופנועים ביחד", הוא מספר בהתלהבות. "יורדים לאילת, נוסעים לגולן, עושים את הירידות לים המלח ואת העליות למצפה רמון. בשבילי זה חלום שהתגשם".

הוא נולד בפולין ועלה ארצה עם משפחתו כילד, ב-1936. עד פרישתו לפני 15 שנה, עבד כקבלן בנייה ושיפוצים. אופנוע היה כלי הרכב המועדף עליו מאז הווספה הראשונה שרכש בגיל צעיר, ויתכן שהרומן בינו לבין אתי, לימים אשתו ואם שלושת ילדיו, לא היה ניצת לולא הציע לה סיבוב על אופנוע ה"טריומף" שלו, כשנפגשו לפני 54 שנים בחתונה של חברים.

אתי, בת 76 כיום, אחות חדר ניתוח בגמלאות, גילתה כמו שקורה לא פעם בזוגיות, שמה שמשך אותה כשנפגשו - ההרפתקנות של שלמה - הוא מה שהכי מטריד אותה כיום. "הוא עושה לי צרות עם האופנוע הזה", היא קובלת בחיוך, "מדי פעם יש לו תאונה קטנה ובגיל כזה אי אפשר לצפות מה יקרה".

אשתו פחות אוהבת את התחביב האקסטרימי. שלמה קובוביץ', צילום באדיבותו

להרכיב את הילדים או את הנכדים על האופנוע היא לא מרשה לו, אבל בפני התשוקה לטיולים הרכובים היא לא יכולה לעמוד. "לשמחתי, הוא נוסע עם עוד כמה עשרות רוכבים וכולם דואגים לו", היא מספרת. "אני גם יודעת שהוא אדם חזק, פיזית ומנטלית, אבל לפעמים אני אומרת 'רק שאלוהים ישמור אותו'. בכל פעם שהוא חוזר מטיול כזה, אני מברכת ברכת הגומל".

היא עצמה כבר לא מעזה לקפוץ, כבעבר, על המושב האחורי של האופנוע. "פעם הייתי מצטרפת אליו לטיולים, הייתי נוסעת איתו בלי מחשבה על סכנות. לצפון, לדרום, לבקעה, לאן לא. אהבתי את ההרפתקנות שלו. היום זה לא מעניין אותי, אני מעדיפה לבלות עם הנכדים. הוא מעדיף את האופנוע? בבקשה".

"אוטו זה קופסא, על האופנוע אתה חלק מהטבע"

 "כמה שהדרך יותר מפותלת, יותר כיף". שלמה קובוביץ', צילום באדיבותו

את שלושת ילדיהם ושבעה נכדיהם גידלו בני הזוג לאהבת מחנאות וטיולי אתגר. "לקחנו אותם לסיני עם אוהל, לטיולי ג'יפים, לשיט בחסקה, מה הם לא עשו", מספרת אתי. "שלמה לימד אותם בילדות קליעה למטרה. עשינו חיים. אף פעם לא נסענו לבתי מלון, תמיד רק טבע והרפתקאות ואלה הזיכרונות הטובים ביותר שלנו ושל הילדים".

לאחר פרישתם מהעבודה המשיכו בני הזוג במסורת הטיולים בארץ ובעולם, לרבות טיול של חודש ברחבי יבשת אמריקה ובאלסקה, עד שהגיע האופנוע. "יום אחד הבן הגיע הביתה ואמר 'בואו החוצה'" היא משחזרת. "יצאנו, ואנחנו רואים אופנוע הארלי דייווידסון".

לפני שלושה חודשים הייתה לקובוביץ' מה שהוא מגדיר "תאונה קטנה", בעקבותיה שבר כמה אצבעות ביד ושתי צלעות, ואושפז למשך שבועיים בבית חולים. "אני יודע איך לרכוב וגם איך ליפול", הוא צוחק. "לא קרה שום דבר רציני אבל עכשיו יש דיון שלם במשפחה אם אני צריך להמשיך לנהוג על אופנוע. הם עוד לא יודעים מה אני מתכנן".

בינתיים הוא משפץ ומתקן את האופנוע שספג חבלות ("מכה פה מכה שם, זה הכול שטויות"), ומפעיל אותו אחת ליומיים בחצר כדי לשמר את המצבר. "אנשים שרואים אותי על האופנוע אומרים 'הלוואי עלי בגילך'. בטיולים שלנו, הצעירים פוחדים להתלונן שהתעייפו". 

למה הוא כל כך אוהב את זה? "כנראה הוויברציה של האופנוע עושה לי טוב", הוא מנסה להסביר. "חוץ מזה, באוטו אתה נוסע בתוך קופסה. על האופנוע אתה חלק מהטבע. אתה מרגיש את הרוח בפנים, את המהירות. אתה שולט בכלי וזו הרגשה נהדרת וכמה שהדרך יותר מפותלת, יותר כיף".

  [#middleBanner] 

רכבי אספנות: המכורים לנוסטלגיה על גלגלים

ספורט אקסטרים: נהג מרוצים בן 63

במו ידיו: עמי רוזן בנה טרקטורון לנכדים שלו

הפרלמנט הגברי של חבורת האופנוענים

האם ההורים שלכם צריכים להפסיק לנהוג?

לחיות עד 150 שנה? זה אפשרי

להגשים חלום: האישה שיצאה למסע מלכת המדבר