"חשוב לי צבע בחיים, זה עושה שמח"

קצת קשה להאמין שהאישה הנאה, המטופחת מאד והצלולה שמדברת איתי תחגוג בחודש הבא יום הולדת 92. רחל מלצקי-איצקוביץ, המכונה במשפחתה ללה (שם שהמטפלת שלה הדביקה לה כשהייתה תינוקת ומאז מלווה אותה) חזרה לא מזמן מווינה. "טיול מאורגן, המון שווקים ומוזיאונים. אני טסה המון אבל לא נוסעת עם גמלאים אלא לטיולים מאורגנים רגילים". גם ביתה שבתל אביב לא שגרתי - הצבעוניות ניבטת מכל פינה, חיה ושמחה, ומבטאת יותר מכל את האישיות הססגונית של הדיירת שלו.

הבית שופע פרחים ופריטי נוי, או כמו שהיא קוראת לזה "סובינירים, מזכרות מהנסיעות שלי בעולם". כל מה שמוצא חן בעיניה היא אוספת. "לא דברים יקרים או משהו יוצא דופן, פיצ'פקעס. יש לי בעיקר פריטי נוי של דגים כי אני מזל דגים. חשוב לי מאד שיהיה צבע בחיים, זה עושה לי שמח".

 "רכשתי את הזיקה לאופנה בפריז כמובן". רחל (ללה) בביתה, צילום: שרון הורוביץ

"בפריז מתייחסים לאופנה כמו אצלנו לביטחון"

 "בתי קפה? אין לי סבלנות לזה". רחל (ללה) בביתה, צילום: שרון הורוביץ

היא מעידה על עצמה שחוש אופנתי היה טבוע בה מאז ומעולם, עוד מילדות. "עניין הלבוש וההקפדה על ההופעה היה קיים בלטביה מאוד חזק. אימא שלי ואחותי היו גנדרניות, הייתה תופרת שהגיעה לשבוע פעם בחודש אלינו הביתה לתפור לשתיהן, וכשעלינו לארץ הייתה לנו חנות לצמר וסריגה בתל אביב. חיבורי צבעים זה אצלי בנפש. בפריז עבדתי בעבודות מזכירות אבל ברחובות היו תצוגות אופנה והייתי מעורה בחיים האלה. יש לי אחיינית יבואנית אופנה מפריז. רכשתי את הזיקה לאופנה בפריז, כמובן. שם אופנה זה כמו אצלנו ביטחון, מבחינת היחס והפולחן. כל מה שקורה באופנה פה בארץ אני כבר מכירה מזמן, אני מתלבשת בהתאם כי זה חשוב לי. אני לא אצא מהבית עם בגדים בצבעים שלא מתאימים אפילו לא להוריד את הזבל".

היא חיה לבדה. "היה לי כלב לפני עשרות שנים אבל אני לא מוכנה להיות קשורה, אין לי מי שיכול לדאוג לזה", היא אומרת. בצעירותה הייתה נשואה תקופה קצרה לגבר שהיה מבוגר ממנה בשנים רבות. "הוא לא רצה ילדים, התגרשנו אחרי כמה שנים בודדות, הוא כבר ז"ל מזמן. איכשהו השארתי את שם המשפחה שלו, איצקוביץ, כי כדי לשנות הייתי צריכה להחליף בכל כך הרבה מקומות שלא הייתה לי סבלנות".

"אין לי כבר מקום לספרים בבית". רחל (ללה), צילום: שרון הורוביץ

ללה מתמצאת גם באינטרנט, ולגמרי פעילה ברשת. "אין לי עמוד פייסבוק פעיל אבל אני הרבה באינטרנט, קוראת הרבה מאמרים וכתבות, מגיבה. פעם הייתי הולכת להרצאות אבל כבר אין לי סבלנות לשבת שעה וחצי. אני הולכת לשוק פעמיים בשבוע, מטפלת בבגדים, ורק בזמן האחרון יצא ככה שאין לי תעסוקה, עד לפני חצי שנה תמיד היה לי מה לעשות. אז אני מתכננת נסיעות וטיולים. בתי קפה? אני לא יושבת בבתי קפה, אין לי סבלנות לזה".

"לא אלך עם בגדים בצבעים לא מתאימים אפילו לזרוק את הפח". רחל (ללה), צילום: שרון הורוביץ

"אני פשוט אדם בריא"

 אוהבת לקרוא מאמרים וכתבות בטאבלט, וגם מגיבה. רחל (ללה), צילום: שרון הורוביץ

את קופת חולים היא לא רואה, טפו טפו. "אני ממש בריאה. אני פשוט אדם בריא. קצת נחלשתי מבחינת הליכות אבל אני מקפידה על אוכל בריא. אבוקדו כל יום, תמיד יש לי אבוקדו בבית, לאחרונה התאהבתי בפומלות שזה גם בריא. אני מתעוררת מאד מוקדם, ישנה בקושי 4 שעות בלילה. בשעה 5.00 בבוקר אני כבר קוראת את העיתון בטאבלט, מסדרת את הבית, עושה כביסות. אין לי עזרה חוץ ממנקה, וקשר משפחתי יש לי אבל לא חזק במיוחד, יש לי אחיין ואחיינית. אני אוהבת לשבת בחנות ספרים בדיזנגוף סנטר, פשוט אין לי מקום יותר בבית לספרים חדשים. אני הולכת לקונצרטים, יש לי מנוי משנת 47' לפילהרמונית. להצגות אני לא הולכת כי אני נרדמת".

 פריטי נוי שאוספת מהעולם. צילום: שרון הורוביץ

הסביבה הקרובה שלה הולכת ונעלמת, באופן טבעי. "החברה האחרונה שלי נפטרה לפני פחות משנה. לא נשארה אף אחת. בעצם נשארה לי חברת כיתה אחת מכיתה ו', חיה. היא גרה ברחובות ואנחנו בקשר טלפוני".

דאגות לעתיד גם אין לה. "אין לי פנסיה, אף פעם לא עבדתי לפנסיה ואין לי מחשבה על פנסיה. הקיבוע הישראלי הזה, שעובדים לפנסיה ומחכים לפנסיה רחוק ממני שנות אור. פחד לא הנחה אותי בחיים, אני יודעת שתמיד נפלתי וקמתי ובכל מקום מצאתי עבודה".

צבעוני, חם ומקורי: הצצה לבית של אמנית ומעצבת

עץ על מלא: לעיצוב בית כפרי וחמים

הכי קרוב לטבע: עיצוב בירוק

עיצוב בסגנון יפני

אם יש לך שמש - עיצוב בצהוב