"לא באתי מבית שמבשלים בו"

גיל חובב מוכר לנו מהגשת תכניות בישול רבות בטלוויזיה, אך בניגוד לרבים אחרים מהתחום, שנוהגים לספר על ניחוחות התבשילים מבית אמא, אצל חובב המצב היה שונה. דווקא העובדה שאמו לא היתה בשלנית גדולה, היא שסללה את דרכו לעולם שכולו אוכל טוב. "לא באתי מבית שהיה בו דגש על אוכל", הוא מתוודה, "אמא שלי לא בישלה בכלל, היא היתה אשת קריירה ואכלנו הרבה במסעדות, לפחות יחסית למה שהיה מקובל אז. כך התחלתי להבין באוכל".

את חסרונו של האוכל הביתי בילדותו מילאה לעתים סבתו של חובב, לאה אבושדיד, אלמנת איתמר בן אב"י, שגרה בביתם בזקנתה. "את הבישולים שלה אני זוכר היטב, אבל הם היו פשוטים בתכלית. ארוחת צהריים היתה מרק שעועית, או אורז ובמיה. מה שהיה חשוב יותר, הם הסיפורים שסיפרה לי סביב האוכל".  

הסיפורים הללו והסעודות הרבות בחוץ הם שפתחו את תאבונו, תרתי משמע, לתחום הקולינרי. ב-10 בנובמבר (שלישי) יתארח חובב בקהילת האוכל של מוטק'ה, יחלוק את הידע שלו עם הגולשים ויענה לשאלותיהם. הזדמנות מצוינת לפשפש מעט בחייו של חובב, 53, שאוחז בטייטלים מכובדים ומגוונים, בהם מבקר מסעדות, מגיש תכניות טלוויזיה, מחבר ספרי בישול וסופר. ואם זה לא מספיק, הוא גם נינו של מחייה השפה העברית, אליעזר בן יהודה.

אבל הייחוס המשפחתי הרם לא עוצר כאן: חובב, יליד ירושלים, הוא בנם של אנשי הרדיו המיתולוגיים משה חובב ודרורה בן אב"י. אמו היא נכדתו של בן יהודה, אביו הוא אחיה של שדרנית הרדיו המיתולוגית ראומה אלדר, ודודה של הזמרת דפנה ארמוני.

"תלמיד מצטיין אבל חננה"

את העברית המצוינת השגורה בפיו, לצד ההשכלה רחבת האופקים, ספג חובב, ללא ספק, בבית. הוא למד בגימנסיה רחביה ("תלמיד מצטיין אבל חננה, פוזל וקטנצ'יק", הגדיר עצמו פעם בראיון), ושירת בחיל המודיעין. בהמשך סיים תואר ראשון באוניברסיטה העברית, בספרות צרפתית ולימודים כלליים.

למרות שגילה בראיון טלוויזיה שהוא אדם עצל וחסיד של שינה מרובה, חובב הוא אדם רב פעלים, שאוחז ברזומה עשיר ומגוון. את דרכו בתקשורת החל כמבקר ברים, במקומון הירושלמי "כל העיר", ולאחר מכן שימש בתפקידי כתיבה ועריכה ב"העיר", "חדשות", "הארץ" ו"ידיעות אחרונות".

לתודעה הציבורית הרחבה הוא פרץ בסוף שנות ה-90, בעונה הראשונה של תכנית הבישול החלוצית "שום פלפל ושמן זית", שאותה הגיש לצד השפית איילת לטוביץ' בערוץ הראשון. אחריה כבר הגיעה שרשרת ארוכה של תכניות טלוויזיה שהגיש בתחום הקולינרי, ובהן "עושים שוק", "קפטן קוק", "המנה של המדינה", "השף המעופף", "עניין של טעם" ועוד.

גבוהות מצח יותר היו תכניותיו בסדרת "אוכל למחשבה", ששודרה בטלוויזיה החינוכית, ובה ראיין חובב חתני פרס נובל. זאת, לצד התכנית "ארוחות שעשו היסטוריה", שאותה יצר והגיש (ושודרה גם היא בחינוכית), ובה ראיין היסטוריונים ומומחי תרבות. יחד, הם שחזרו ארוחות היסטוריות, כגון הסעודה האחרונה של ישו, ארוחת ההכתרה של אברהם לינקולן, ואפילו את תבשיל הלוף והשעועית, שהכינו בשוחות של מלחמת העולם הראשונה.

"ריאליטי בישול? גס רוח ומגעיל"

"לא מוכן להשתתף בריאליטי בישול, למרות שמציעים לי". גיל חובב בביתו

אם תהיתם למה נעדר חובב מהמסך כיום, בעידן המאסטר שף ושאר תכניות ריאליטי הבישול, התשובה היא שהוא משתדל לשמור על עצמאות בתחום, ולא להתקשר לגופי התקשורת. אה, והוא גם לא סובל את תכניות ריאליטי הבישול הקיימות על המסך. "אני מתעב את תכניות האוכל שיש היום", הוא אומר. "אני לא סובל ריאליטי ותחרויות. בעיני זה גס רוח ומגעיל, ואני לא מוכן להשתתף בתכניות כאלה, למרות שמציעים לי. אני לא מקנא בשופטים, שצריכים להגיד לגברת א' שהיא לא מבשלת מספיק טוב, ולאדון ב' שהוא מבשל יותר טוב ממנה. זו זירת גלדיאטורים מזויפת ולא תרבותית". 

כיום מנהל חובב אתר אינטרנט בשם FoodSpy, המעניק ביקורות למסעדות זולות במחיר, מגיש תכניות רדיו וכותב ספרי סיפורת. ספרו האחרון, "24 דלתות", הוא השלישי בטרילוגיה העוסקת בזיכרונות מחיי משפחתו. בנוסף, הוא מרצה בארץ ובעולם על הספרים שכתב, על ההיסטוריה המשפחתית הענפה, ועל השפה העברית.

לא רק ספרי סיפורת כותב חובב: תחת הוצאת ספרי בישול שהקים, בשם "קרפד", הוא הוציא ספרי בישול מגוונים כגון "מטבח משפחתי", "שמש, ים ואוכל גם", "מתנות מהמטבח", "עושים שוק עם גיל חובב", "המתוקים של גיל חובב" ורבים אחרים. באחד מספרי הבישול שלו, "וידוייה של רבנית מטבח" שנכתב באנגלית והוקדש לאוכל יהודי כשר, התחפש חובב - שהומור מעולם לא חסר לו - לרבנית-בשלנית ג.ה. הלפרן, החולקת סודות מהמטבח שלה ומחייה.

"תמיד מתסכל אותי שתיירים מקבלים רושם מוטעה על אוכל ישראלי", מסביר חובב מדוע כיוון את הספר דווקא לדוברי אנגלית. "חושבים שאנחנו אוכלים פה אוכל מולקולרי או מבשלים במיצי פירות, אבל בסופו של דבר, רובנו בארץ אוכלים אוכל פשוט. מכיוון שזה אוכל יהודי, אימצתי דמות של אשת רב. כל פרק מתחיל בסיפור קטן מחייה, ומסתיים במתכונים. בפרק האחרון, אני מתוודה שאני לא אשה ולא רבנית, אלא גבר הומו חילוני".

"מבקר מסעדות צריך לא מעט מזל"

 "כמו כולנו, גם אני יצור מורכב". חובב. צילום: רלי אברהמי

לשאלה כיצד הופכים למבקר מסעדות, מודה חובב שלא מעט מזל מעורב. "השאלה היא אם אתה נמצא בזמן הנכון ובמקום הנכון", הוא אומר. "כמי שהיה מעורה בתקשורת עוד קודם, ידעתי שכדי להיות מבקר מסעדות צריך להיות אדם שסעד בחייו במסעדות רבות, ויש לו למה להשוות את מה שהוא מקבל על הצלחת. זאת בנוסף ליכולת כתיבה וליושר מקצועי".

חובב מספר, שכאשר התחיל לכתוב ביקורות מסעדות, באמצע שנות ה-80, תחום המסעדנות עדיין לא היה מפותח כפי שהוא היום. "אנשים בגילי שהגיעו לעיתונות, היו תוצרים של חינוך ושל אורח חיים יותר ספרטני", הוא אומר. "כשהם אכלו בחוץ, זה היה בעיקר בחתונות". 

חובב מזוהה לא מעט בזכות הדיבור הייחודי, ששם דגש על ח' וע', ומגיע כנראה מהחלק התימני שבמוצאו העדתי. חלק זה גר בשכנות לצד חלק בלרוסי, טוניסאי וספניולי. "אני מעורב לחלוטין ולא מזהה את עצמי כבן לעדה כזו או אחרת", הוא אומר. "מבחינתי, כל העדות שמרכיבות אותי מוצלחות, וכל אחת נתנה את מה שנתנה למורשת שלי, לחיוב ולשלילה".

"אוהב את הפשוט וגם את העילי"

- יש טענה שאתה מסגל לעצמך פוזה של עממי, שלא ממש מתאימה לך.

"כמו כולנו, גם אני יצור מורכב. אני אוהב גם את הפשוט וגם את העילי. מבחינת טלוויזיה, עשיתי גם את 'עושים שוק', שהיתה מאוד עממית, וגם את 'קפטן קוק', שכללה מסע בין מסעדות של שלושה כוכבי מישלן. אני לא בעד חד-ממדיות, ואני רק מקווה שזה לא עובר מזויף".

- המורשת המשפחתית מטילה על כתפיך סוג של אחריות לשימור העברית?

"אני מניח שנושא העברית הוחדר לנו בבית, אבל יש כאן גם עניין של טעם אישי. אני אוהב שפה, למדתי שפות. מצד שני, אני לא חושב שיש לי איזה כישרון יוצא דופן לשפות בגלל הקרבה הגנטית. למרות שאני נושא לאב-סבי עיניים בהערצה, אני לא רואה את עצמי כנושא הדגל של השפה העברית. מכיוון שאני אוהב אותה, אני שמח לדבר עליה בכל הזדמנות".

- היית שמח להיוולד למשפחה אלמונית יותר?

"לאו דווקא. תמיד מאוד נהניתי מהשיוך המשפחתי שלי, ושמחתי לדעת שכשאני נכנס למקום, אם לא אותי הרי שמזהים לפחות את מורשתי. זה אף פעם לא הכביד עלי, ולעתים גם פתח דלתות. זו ארץ קטנה, ותמיד יש מישהו שהיה עם אבי בבני עקיבא או בהכשרה. אני מניח שאחר כך מגיע השלב שצריך להוכיח את עצמך".

"מאז ומתמיד אהבתי חברת מבוגרים"

בחייו הפרטיים חובב נמצא בזוגיות זה 28 שנים, ומגדל יחד עם בן זוגו בת. "מעולם לא חוויתי אפליה כהומו", הוא מספר. "שיחק לי גורלי ומזלי, ונולדתי למשפחה אוהבת ומקבלת ולמעמד חברתי ליברלי, אבל אין ספק שמה שאפשרי וזמין וטבעי היום, לא היה כזה לפני 30-40 שנה. הזמנים משתנים לטובה, ומהבחינה הזאת ישראל היא אחלה מקום".

- הוריך לא הגיעו לגיל זקנה. הם חסרים לך כסבים לילדה?

"מובן שאני מאוד חסר אותם ומתגעגע אליהם, כהורים וכמובן כסבים. מצד שני, אני חושב שהיו להם חיים מלאים ומאושרים. לפחות בשביל אבי, אני יכול לשמוח גם שלא חווה מוות של מחלה ודעיכה, מה שלא נכון לגבי אמי. אני כמובן מאחל לעצמי אריכות ימים, אבל בבריאות טובה".

- מה השתפר בך עם הגיל?

"אני לא יודע, אני חושב שאני לא כל כך משתנה. אני מי שהייתי תמיד, לטוב ולרע. לא ששיני הזמן לא יכולות לי, אבל אני לא רואה את ההתפתחות הגדולה. אני עדיין חושב כל הזמן שאנשים סביבי מבוגרים ממני, למרות שהם לרוב צעירים ממני. מאז ומתמיד אהבתי חברת מבוגרים, אף פעם לא הסתדרתי עם צעירים, ומהבחינה הזאת, אני שמח להיות בקבוצת הגיל שהגעתי אליה. למה אהבתי תמיד חברת מבוגרים? כי הם חכמים יותר וגם מטומטמים פחות".

גיל חובב יתארח בקהילת האוכל של מוטק'ה ב-10 בנובמבר. אתם מוזמנים להצטרף ולשאול אותו כל שאלה שמעניינת אתכם.

עוד במדור אוכל

הצבעים שאנחנו אוכלים: לבן

חורפית ומנחמת: קדירת בקר

אין לכם כוח לבשל? המעדניות יפתרו לכם את הבעיות

מתכונים לאפייה מהירה של ארז קומורובסקי

ארוחת בוקר מפנקת: בראנץ'

הפתעה בקופסת שימורים: טונה

הכל על בשר נא