"מבחינה נפשית ורוחנית אני אדם צעיר"

לא קל לתפוס לשיחה את נורי דנו, אוטוטו 89. בבוקר הוא רץ, מבקר בחדר הכושר ומתאמן ביוגה, ובערב יוצא לחוג לריקודי עם. בין לבין הוא מנקה את הבית בעצמו, מדיח את הכלים, מכבס ומבשל. למרות שהוא אלמן ומתגורר בגפו, מטפלת או מנקה בבית זה לא הסגנון שלו. "אני יכול לטפל באחרים", הוא צוחק למשמע השאלה.

משפחתו התברכה בגנים של אריכות ימים, אם לשפוט על פי גילה של אחת מאחיותיו, 98, אבל את מצבו הגופני המשופר והעובדה שהוא מגיע לקופת חולים רק פעמיים בשנה לבדיקות דם (שיוצאות מעולות), הוא תולה, ומן הסתם בצדק, באורח החיים הספורטיבי שלו. 

מצבו המצוין של דנו, בגיל שבו אנשים נעזרים בהליכון ובקולנועית, מפתיע גם לנוכח נסיבות חיים לא קלות, כמי שגדל במשפחה קשת יום, איבד לימים שניים מילדיו למחלות קשות ואחריהם גם את אשתו. "אין לנו שליטה על מה שקורה לנו בחיים", הוא אומר, "אז לפחות אני מחליט לנצל את היום בצורה החיובית ביותר, בכל בוקר שאני קם".

הוא עלה ארצה מעירק כילד, עם הוריו וארבע אחיותיו. המשפחה נשלחה למעברת מקור חיים בירושלים, וכמה שנים אחר כך זכתה לעבור לדירת שיכון קטנה בעיר. המצב הכלכלי הקשה בבית לא אפשר לו לסיים את לימודיו התיכוניים, והוא נאלץ כנער לצאת לעבודה בבניין כדי לתרום לפרנסת המשפחה. תחום הבנייה הפך בהמשך לעיסוקו המקצועי, והוא עבד במשך 40 שנה בחברת "רסקו", שבה הגיע לתפקידי ניהול.

עושה את כל מטלות הבית בעצמו

במקביל לעבודה, להקמת משפחה ולהבאת ארבעה ילדים לעולם, החל דנו להתאמן בריצה. "אהבתי את הריצה ולאט לאט נכנסתי לזה. התחלתי לצאת לריצות ארוכות יותר ויותר. רצתי כל יום 30-40 ק"מ".

במקביל, גילה לפני 30 שנה את היוגה. "רציתי לפתח גם את הגמישות", הוא מסביר, "ולשחרר את בעיות הגב שהיו לי מדי פעם בגלל הריצה. למדתי לתרגל את התנוחות בעצמי, מתוך ספר. אף פעם לא הלכתי לחוג יוגה, תמיד העדפתי להתאמן לבד".

עם השנים פחת חלקה של הריצה, למרות שהוא רץ גם היום שלוש פעמים בשבוע, וגדל חלקה של היוגה. "אני מתרגל במשך שעה כל יום, בבוקר לפני האוכל. חוץ מהגמישות זה נותן לי גם שלווה ומצב רוח טוב. אני יוצא לסיבוב ריצה ואז יוגה, ואחר כך כמה פעמים בשבוע גם חדר כושר.

"בערב, ארבע פעמים בשבוע אני הולך לריקודי עם, שזה מאוד נחמד. אני פוגש שם חבר'ה, רוקדים בזוגות ובמעגלים, שותים כוס קפה, מדברים קצת. אני משתדל להפעיל את הגוף שלי בכל הכיוונים. אני לא עולה במעליות, רק במדרגות, משתדל ללכת למקומות ברגל. אני יוצא הרבה לטיולים בארץ ובחו"ל". 

מאז איבד את אשתו לפני חמש שנים וחצי למחלת לב, לאחר עשר שנים שבהן סעד אותה, דנו מבצע בעצמו גם את כל עבודות הבית. "לפני שאשתי נפטרה היא לימדה אותי לבשל, לכבס, לגהץ, דברים שלא עשיתי קודם, כי תמיד עבדתי בחוץ. גם היום אני עושה הכול לבד ולא זקוק לעזרה".     

"אין לי הרבה מה לעשות בקופת חולים"

שני בניו הנותרים, האחד רופא בהדסה והשני איש הייטק, המתגוררים במבשרת ציון ובמודיעין, כמו גם תשעת נכדיו, תמיד נמצאים שם בשבילו, אבל הוא משתלט על העניינים בעצמו. "עד לא מזמן גם אירחתי את כולם לארוחות", הוא מספר, "אבל אז הילדים אמרו 'מספיק, מעכשיו אנחנו נארח אותך'". 

המשקל שלו תקין, תרופות הוא כמעט שאינו נוטל, וגם בקופת החולים הוא לא מבקר יותר מדי. "חוץ מאשר טיפות לגלאוקומה באחת העיניים, אין לי הרבה מה לעשות שם ומקווה שגם לא יהיה", הוא אומר. "רופאת המשפחה שלי מאוד גאה בי ואומרת שאני נותן השראה להרבה אנשים בגילי".

לבני השנתונים הקרובים אליו וגם מתחת להם, הוא מאוד ממליץ על אורח החיים שאימץ. "אחרי גיל 40, בלי ספורט הגוף מתנוון וזה מביא לתוצאות לא טובות. אם נדבר על היוגה, זה דבר לא קל, אבל עושה נפלאות. גם בגילי אני מצליח לעשות את כל התנוחות, ומרגיש מבחינה נפשית ורוחנית כמו אדם צעיר, עם הראש למעלה. זה כיף, וזה נותן אריכות ימים. אני מרגיש שקיבלתי מתנה".

 [#middleBanner] 

רץ רחוק: אצן מרתון בן 72

להגשים חלום: מאמן כושר מוסמך בן 90

ויש גם קופץ מקצועי בן 75

האישה שעזבה הכל והפכה מורה ליוגה

לחיות 150 שנה? זה אפשרי 

תרגיל פשוט לכאבי גב כרוניים

הפעילות הגופנית האידיאלית אחרי גיל 50: פילאטיס

מותחים אתכם: 7 תרגילי מתיחות 

לרוץ אחרי גיל 50

הצטרפו לקהילת הבריאות של מוטק'ה