"רוצה שיאהבו אותי כמו את מאיר אריאל"

לבני כץ, 70, קרה מה שקורה לרבים מאיתנו. היה לו חלום על מה הוא יהיה כשיהיה גדול, ואז הוא גדל, ונשאב בינתיים לעבודה אחרת. בני כץ זוכר, הוא רצה להיות מוזיקאי. כשהיה נער בן 17 הייתה לו להקה בשם "ניצוצות". הם היו חמישה, הוא ניגן על גיטרה, עשה קולות, וחלם להיות בוב דילן. אבל אז הוא התגייס לצבא והלהקה התפרקה. 

אחרי הצבא ניסה בלחץ ההורים ללמוד באוניברסיטה. בחר בהיסטוריה ופילוסופיה ולא סיים. "אני עצלן מטבעי ואלה נראו לי מקצועות קלים", הוא אומר. "גם זה היה קשה לי מדי, וברגע שהציעו לי עבודה בעיתון 'הארץ' ככתב ספורט, פרשתי מהלימודים והתחלתי לעבוד". אבל החלום ההוא על המוזיקאי נשאר.

מהספורט כץ עבר למחלקת המודעות של מוסף "הארץ". במסגרת התפקיד יצר קשרים עם לא מעט משרדי פרסום, ומהר מאד נשאב לקריירה שתלווה אותו במשך 25 שנה, עד הפנסיה - עולם השיווק והפרסום.  כץ עבד במשרדי פרסום גדולים וניהל משרד משלו בשם "בסת פרסום". בגיל 67 יצא לפנסיה, והחליט שזה הזמן לממש את חלום הנעורים. לא כתחביב, ולא רק להנאת בני המשפחה והקרובים.  

היום הוא מנסה להפוך את המוזיקה לקריירה, ומתמסר כולו. בגיל 70 הוא מוציא סינגל רביעי בשם "לא מאמין", כשעל המילים והלחן, כמו כל שיריו, הוא חתום. "ברגע שהתפניתי מכל הלחץ של העבודה, החלטתי שזה הזמן לחטט בכל מגירות השירים", הוא מספר. "במשך השנים היה פה ושם מבליח לי משהו. הייתי כותב בכתב יד ומכניס למגירה. לקח לי שנתיים לארגן את החומר, ובשנה האחרונה הוצאתי את ארבעת הסינגלים".

"שרתי על הבמה ואנשים לא ברחו, אפילו מחאו לי כפיים"

 לא כל כך אוהב להיות על הבמה, מעדיף את מאחורי הקלעים. בני כץ, צילום: מיכל קסלר

הוא נולד בפתח תקווה למשפחת מייסדים. האבא של הסבא הגיע כבר ב-1882 לעיר. הוא עצמו עדיין חי בה, באזור כפר גנים. נשוי כבר 43 שנה לאותה אישה. שני ילדים, שלושה נכדים. אף אחד מהם לא גר בפתח תקווה. "קשה לשכנע לגור בפתח תקווה, רוב בני המחזור שלי עזבו את העיר. אין בה הרבה חזון", הוא צוחק.

כבר בתקופת הלהקה ההיא, אי שם בנעוריו, היו לו כמה ניסיונות בכתיבת שירים. "לא יודע אם אפשר לקרוא לזה כתיבה", הוא מצטנע. "זה היה יותר שרבוט, אבל לא שרנו שירים מקוריים. בעיקר שרנו קאברים לשירים שהיו פופולריים אז, כמו החיפושיות".

יש מישהו נוסף מהלהקה ההיא שמתעסק כיום במוזיקה?

"לא. יש אחד שהוא דוקטור, אז הוא מנגן להנאתו בנשפים של רופאים. גם אני לא עסקתי במוזיקה, רק עכשיו התמסרתי לזה. קניתי לעצמי אורגן ואני מנסה עכשיו להשתלט עליו. כל השנים ניגנתי רק על גיטרה".

תמיד היה ברור לך שזה מה שתעשה כשתצא לפנסיה?

"לא ממש. חיפשתי כל מיני אישורים מאנשים שיש שם משהו. ניסיתי בהתחלה למכור שירים לזמרים אחרים. הייתי בקשר עם אשר ביטנסקי, מפיק מוזיקלי ונגן שהוא גם חבר. הוא  מאד אהב את השירים, אבל אמר שאין היום סגנון כזה, ושהצעירים בכלל כותבים בעצמם. הוא אמר 'יש לך קול יפה, תשיר לבד'. אמרתי לו שאני לא זמר. התגובה שלו הייתה 'היום זה לא חשוב'. שמעתי בעצתו. השמעתי כמה שירים לדן תורן, שאפילו העלה אותי לבמה בהופעה שלו בקפה ביאליק. שרתי את 'טוב לי בפאב עם חברים'. שרתי לבד עם גיטרה. אנשים לא ברחו, הם אפילו מחאו לי כפיים".

מוציא את השירים מהמגירה ולומד פיתוח קול

שרו קאברים ל"חיפושיות". בגיל 18 עם חברי הלהקה דאז, צילום באדיבות בני כץ

נהנית?

"קשה לי להגיד שכן. אני לא כל כך אוהב להיות על הבמה, מעדיף להיות מאחורי הקלעים. אני מניח שלא תהיה לי ברירה ובסופו של דבר אני אופיע. כנראה לא אמצא אחרים שישירו את השירים שלי. לפני חצי שנה התחלתי גם ללמוד פיתוח קול. אם כבר, אז לעשות את זה כמו שצריך. צריך את הכלים האלה בשביל לשיר".

איך הגיב המורה לפיתוח קול לילד בגילך שמגיע לשיעורים?

"הייתי הכי מבוגר, אבל לא היחיד. יש עוד אנשים בוגרים שלומדים פיתוח קול, מתברר".

ואיך המשפחה הגיבה לקריירה השנייה הזאת?

"תמיד היו לי רעיונות לא שגרתיים, ככה שהם לא כל כך התפלאו. חלק מהשירים הם מכירים, שמעו אותי שר בחדר. בינתיים כל השירים שיצאו הם שירים ישנים שהיו במגירה. לאט לאט אני מוסיף חדשים".

אם אתם מאוהבי מאיר אריאל, אתם ללא ספק תאהבו את בני כץ. הוא מספר סיפור בכל אחד משיריו. עד היום יצאו כאמור ארבעה, ורובם שירים לא פשוטים. לא תמצאו אצלו שירי אהבה נוטפי דבש, אלא בעיקר שירים עם הרבה תוכן, מסר, ציניות ומחאה. ב"שדה פרחים" למשל יש שורות כמו: "ראיתי שורת מצבות/ שולחות אורן חיוור אל השמש/ מי בהן יבוא לשכון/ מי בהן יבוא לשכון/ לשכון שם / יבוא-מי".

"המדינה שלחה אותי למלחמות וגם מנסה להרוג אותי"

שיר המדבר על חוויה טראומטית ממלחמת לבנון. "שיר מולדת" של בני כץ, מתוך יוטיוב 

אבל השיר הנוקב מכולם הוא ללא ספק "שיר מולדת", שאותו הפיק המלחין והמעבד המוזיקלי הנפלא אילן וירצברג. שורות כמו: "הייתי קאובוי הייתי מלח/ אך מעולם לא שיקרתי/ לא בגדתי בך/ הייתי חייל הייתי שוטר/ אך לך זה לא הספיק/ את רצית עוד יותר/ ושלחת אותי להילחם כמובן מאליו/ את שידרת אלי/ כל יום זה קרב/  חזרתי מצולק חזרתי שביר/ אך באתי אליך. שאני באמת מכיר/ וציפית שאשרוד למרות הקשיים/ העברת לי מסר ככה זה בחיים".

מאחורי השיר יש סיפור לא פשוט. "עברתי ארבע מלחמות. הייתי בחיל רגלים רגם מרגמות, וכבר בסדיר הייתי במלחמת ששת הימים. ניסיתי להשאיר את המלחמות מאחוריי, אבל אני מאמין שכל בני הדור שלי קצת הלומי קרב, מדחיקים כמה שאפשר. השיר מדבר על חוויה טראומטית שקרתה לי במלחמת לבנון. נולדתי פה, אני לא מכיר משהו אחר, והמדינה - כל מה שהיא נתנה לי זה לשלוח אותי בלי לשאול לארבע מלחמות.

"גם כשיצאתי חי מלבנון היא שלחה מטוס שירה עלי ועל חברי שמוליק פיין. היינו בגזרה המזרחית, הכדורים נורו מלמעלה, עברו בינינו כמו גשם פתאומי. זאת הייתה תחושה  איומה. וזאת התחושה שקיבלתי מהמדינה. היא גם שולחת אותי למלחמות בלי לשאול אותי, וגם מנסה להרוג אותי בשעות הפנאי".      

ויש גם מחזה בקנה

חולם שיאהבו אותו כמו את מאיר אריאל. השיר "לא מאמין" של בני כץ, מתוך יוטיוב

אפשר להאזין לשיריו של בני כץ במייסונג וביוטיוב. "אני שולח גם לרדיו אבל לא כל כך משמיעים", הוא צוחק, "באילת השמיעו אותי ובעוד מקום הזוי. אני לא מקבל דיווח, כי אני לא חבר עדיין באקו"ם".

איזה שיר הכי קרוב לליבך?

"אין לי תשובה לזה. בדרך כלל זה האחרון או הבא אחריו. הייתי רוצה שאת השיר שיצא ממש עכשיו בשם 'לא מאמין' ישלחו למירי רגב. אולי היא תצנזר אותו והפרסום יועיל לי".

השיר המדובר כולל שורות כמו: "מי שהיה ריק דבר לא ימלא אותו/ מלמול פסוקים ומנטרה רק ירוקן אותו/ סיגופים וצומות ירחיקו ויחלישו/ אפשר רק להצטער שהזמן כך עובר".

כץ כותב גם סיפורים קצרים, שפורסמו באתר "יקום תרבות" ובמגזין הספרותי האינטרנטי "סלונט". בין לבין גם כתב מחזה. "שש נשים מופיעות במחזה, ולמעשה מי שעומד במרכז זה גבר של אחת הנשים שלא נראה על הבמה", הוא מספר. "אחת מהן מחפשת מישהי שתחליף אותה עבור בעלה".

שלחת את המחזה לאחד התיאטראות?

"כן, שלחתי לגדולים, הבימה והקאמרי. אמרו לי שלא כל כך נבון לשלוח לגדולים אבל אני מקווה שיאהבו את המחזה".

מה היית רוצה שיקרה, מה החלום?

"שמביני דבר יבינו אותי, ויאהבו אותי כמו שאהבו את מאיר אריאל, שהוא המודל המקומי".  

יש גם מודל בינלאומי?

"בוב דילן כמובן. הוא הגדול מכולם. לא הייתי בהופעות שלו בארץ. אני יודע שהוא אנטיפט גדול, אני רואה הופעות שלו ביוטיוב. הוא לא נחמד, עדיף לשמוע אותו בדיסק".

הקימו עסק עצמאי דווקא בפנסיה

פתאום, בפנסיה, להפוך למורים

למצוא ייעוד חדש בפנסיה

קריירה חדשה בעשור השישי: מומחית קעקועים

עזב את שוק ההון כדי להיות דייג

קריירה שנייה: להחליף מקצוע אחרי גיל 50

מעל גיל 50 ומחפשים עבודה? הצטרפו לקהילת הצעות עבודה של מוטק'ה