ראש השנה - שנה טובה

ראש השנה, הוא חג הפותח את השנה העברית. אלפי שנים אותו חוגגים. והוא בניגוד לרוב חגי ישראל כלל אינו לזכר אירוע היסטורי שהיה. שברי זיכרונות של ילדות מראש השנה עולים לי במחשבה. עולים חדשים, תחילת שנות החמישים של המאה שעברה, אנחנו גרים בכפר ערבי שניטש על ידי תושביו. במבנה אחד שברוב השנה שימש כגן ילדים של הגננת שושנה, בראש השנה ביום כיפור ובסוכות, לבית כנסת נהפך. את ספר התורה הציבו בכותל המזרח בתוך גומחה בקיר שקושטה וכוסתה בוילונות של משי רקומים בחוטי כסף וזהב. לאבי שהיה פועל קשה יום בכל השנה הייתה בימי החגים עדנה. הוא היה הגבאי של בית הכנסת. החזן שבמיוחד הגיע מהעיר בקולו החזק השמיע את מזמורי התפילה, וקול השופר הרטיט לבבות. כולם היו אותם יהודים עם אותם מנהגים ללא יוצא מהכלל. חדורים באמונה חזקה שבראש השנה ה' פותח את ספר החיים ודן את בני האדם לחיים או למוות. וגם אנחנו הילדים יכולנו לשבת שעות בפינות ולהקשיב לתפילות. איני בטוחה שהפרטים מדוייקים אך בתוך הזיכרונות הם קיימים. באחד מחגי ראש השנה כשכולם בבית הכנסת, קרה מקרה יוצא דופן שיצא משליטה. לא היו דרכי גישה נוחים ומכוניות נראו רק בכביש הרחוק. החזן מסלסל בקולו והקהל עונה אחריו, ואפילו אנחנו הילדים משמיעים אמן במקומות הנכונים. פתאם נשמע רעש מחריש אוזניים. תוך כמה רגעים כולם רצו בבהלה החוצה. מכונית אמריקאית ענקית (בזיכרון הילדות כך היא היתה) התקרבה והגלגלים פגעו ברעש באבנים שבשולי הדרך. הסתבר שגלגל ניתק מהמכונית והתגלגל עד שבדלת פגע. אנחנו הילדים רצנו למכונית והקפנו אותה. ההורים צעקו "גוואלד מחללים את ראש השנה" כיוון שהמכונית לא יכלה עוד לנוע ממקומה, יצא מתוכה מדלת אחת גבר ענק ועל ראשו רעמת שער לבנה. מהדלת השנייה יצאה אישה בלונדינית בשמלה אדומה חשופה. כשהעמידה רגל אחת על הדרך, נשמעה אנחה מפי כולם וכשרגלה השנייה יצאה והיא נעמדה על עקביה כבר לא יכלו להשמיע מילה. אך אבא שלי שהיה הגבאי הבין שצריך לעשות מעשה. הוא ניגש במהירות למכונית ובקול רועם ביידיש עסיסית הוא התחיל לצעוק שכאן נעשה חילול קודש ועוד בראש השנה. "אל תצעק רבי יהודי" האמריקאי אמר, "אני מחפש קרוב משפחה שנאמר לי שהוא גר כאן". "את מי אתה מחפש"? שאלו אנשים מכל העברים. "אני מחפש את בן דודי אלכסנדר בן יעקב " אמר האמריקאי ואבי לא ידע את נפשו. כי הוא היה בן הדוד האבוד. הוא ביקש מהקהל לחזור לבית הכנסת. בחוסר רצון הם הסתובבו ושבו למשכן. והורי והאמריקאים פנו לכיוון ביתנו. הבלונדינית בשמלה האדומה בקושי הצליחה לדדות על עקביה. וכשהגענו הביתה היא התיישבה על הספה ואחותי ואני התיישבנו למרגלותיה והבטנו בה בהערצה. לקראת פורים היינו כבר מסודרות עם התחפושת כי המזוודה שהביאו הכילה בגדים מצועצעים שאפשר היה ללבוש רק בפורים. חברי מוטקה היקרים - אני מאחלת לכם שנה טובה ואשמח לקרוא סיפורים שלכם על ראש השנה!