חברים טובים סיפור עירקי קיבלתי במייל

בעיר בגדד היו שני חברים, שם האחד אליעזר והשני עובדיה, מילדותם היו חברים טובים, שיחקו למדו, , ונפשם נקשרה זה בזה, באהבה ללא גבול. כאשר סיימו ללמוד ובגרו, החלו שניהם לעסוק במסחר, אליעזר פתח בית-מסחר לשטיחים, ואילו ,עובדיה, עבר לבצרה ועסק שם במכירת עורות. הפרידה היתה קשה להם , מה עוד שבימים ההם, דואר וטלפון , לא היו בעירק, ולכן הקשר האמיץ בין החברים נעשה רופף .כמו שהפתגם אומר: רחוק מן העין ?רחוק מן הלב, וכך לאט נותק הקשר ביניהם. עברו שנים, אליעזר הצליח מאד במסחר, והיה לעשיר גדול, בכסף, בנכסים ובקרקעות, והיה מעשירי בגדד. ויקרא שמו: -אליעזר אפנדי- לעומת זאת , מזלו של עובדיה לא האיר לו פנים, הוא הפסיד את כל הונו, וכעבור מס שנים החליט , חזר לבגדד בחוסר כל. , אמרה לו אשתו: שמעני , אישי, וישמע לך האל, הנה מחוסר פרנסה אתה, ואתה יודע שחברך מנוער בורך בעושר רב, לך אליו וספר לו כל אשר עבר עליך. והוא בטח ישמח לראותך ויעזור לך בעין יפה. בתחילה סרב עובדיה לשמוע בקול אישתו, כי פחד שחברו יתנכר, עקב הזמן הרב שעבר ובגלל עוניו. ,כי אומר הפתגם: - אין השבע יודע צרת הרעב.-. כך דרכם של בני האדם, להתקרב לעשיר ולהתרחק מהנצרך., אך, לאחר שהגיעו לפת לחם, וראה את ילדיו הרעבים, החליט ללכת לחברו. הלך עובדיה לארמון של אליעזר אפנדי , הזדהה וביקש מהשוער להיכנס, השוער הלך להודיע לאליעזר מי המבקש לראותו, שמח אליעזר מאד וקם לקבל את פניו, אך בעודו עומד מרחוק, ראה את פני עובדיה חברו, כי רזה הוא , בגדיו בלויים והכרת פניו העידה בו כי נצרך הוא, אז. פנה לאחור ואמר לשוער להגיד לאורח כי אליעזר אפנדי לא בבית., עובדיה , שראה את ידידו מרחוק, הבין את כוונת התשובה השלילית וחזר הביתה מבויש. ושפך כעסו על אשתו כי אמרה לו ללכת לשם. חשב, יפה אמרו חכמינו: "לילה סלק- לילה לפת שלוק,: פת חרבה ומים דלוחים, ואל תצטרך לבריות..עברו ימים ועובדיה לא הצליח להרוויח אפילו סכום קטן, ילדיו היו רעבים כל הזמן, ובכיסו לירות בודדות בלבד, והוא חושב מה יעשה בהם.. האם ללחם? או לבגד? ישב וקרא תהילים יום ולילה והתפלל לחסדי שמיים. ואכן, יום אחד נכנסה אישה צעירה ,לבית עובדיה ואמרה לו: אדוני, אישה אלמנה ובודדה אני, בעלי מת והשאיר לי אבן מבריקה זו בלבד, אך מה אעשה בה? האוכל אותה? או אשרה במים ואשתה את מימיה? רחם עלי וקנה ממני אבן זו, ב5 לירות והצלת אותי. ראה עובדיה את האבן שהיא טובה ויקרה , ושווה כמה אלפים, חשב בליבו: ה, שלח לי אישה תמימה זו למען אתעשר. אסף את מעט הלירות וקנה את האבן. הודתה לו האישה על טוב ליבו והלכה משם. למחרת- הגיעה לבית עובדיה, צעירה נוספת,,כבת 20 , בידה צרור תכשיטים ואמרה לו: שמעתי עליך כי איש ישר אתה, רחם עלי והצל אותי, בעלי עזב אותי והפליג בים, וזה כמה שנים לא שמעתי ממנו מילה, ואין לי במה להאכיל את ילדי, חוסה עלי וקנה ממני תכשיטים אלה.. ב10 לירות. בלבד. שמח עובדיה על מציאה זו ובשארית כספו , קנה ממנה את כל התכשיטים. אשר שווים כמה אלפים. ביום השלישי , בא לבית עובדיה, עלם צעיר ויפה תואר, והציע לעובדיה לקנו כמאה עביות, במחיר חמישים שקלים, ראה עובדיה כי האדרות ממינן משובח הן וערכם לפחות פי עשר, קנה גם אותם. נשאר ללא שקל, אבל עם רכוש. עובדיה התעודד, מכר את האבן והתחיל שוב לסחור , ההצלחה האירה לו פנים, והתעשר עושר רב. לאחר כמה שנים בהם היה עשיר מאד, אמרה לו אשתו: הגיע הזמן שתלך אל אליעזר אפנדי, חברך מפעם, ותנזוף בו על התנהגותו כלפיך כשנזקקת לו. הסכים עובדיה והלך לארמון של אליעזר חברו. הפעם יצא אליעזר בעצמו לקראתו, חיבק ונישק אותו, הזמין אותו פנימה ועשה לו כבוד גדול. אמר עובדיה: לא למען אהבתך באתי אליך, באתי רק להוכיח לך שבלי עזרתך הצלחתי להסתדר ואף להתעשר. לא אותי אתה אוהב כי אם את כספי, על כן לא הכנסת אותי אל ביתך,כשבאתי אליך אז. ענה אליעזר לעובדיה: סלח לי , ידידי , על יחסי אליך בראשונה, לא חברי ולא ידידי אתה! ענה עובדיה בכעס, חבר כספי אתה ולא חבר לבבי- זאת הפעם האחרונה שאני בא אליך, לא אוסיף לראותך לעולם. כך אמר וכבר רצה לצאת משם. אנא- שתה עימי רק כוס תה, ביקש אליעזר מעובדיה ולך.והאל יהיה עימך. קרא אליעזר למשרת, וביקש תה, אך לחש לו לקרוא לילדיו. לאחר רגעים מספר, נפתחה הדלת ולחדר נכנסו עלם יפה תואר ושתי צעירות, אחיותיו. רק ראה אותם עובדיה- חוורו פניו ונפל מעולף, וזאת בגלל שזיהה את אלה שבאו אליו, מחופשים, והביאו לו את האבן, התכשיטים והאדרות היפות. שבזכותם התעשר. כשהתעורר מעלפונו, נפל לרגלי אליעזר ידידו, ביקש ממנו סליחה ומחילה. על אשר חשד בו..שהתעלם ממנו אז... שאל עובדיה את אליעזר חברו: המשך יבוא