היה או לא היה?

כל כך רציתי אותך לידי, כל כך רציתי לחוש ידך בידי, כל כך רציתי עד שממש הרגשתי. הרגשתי ידך החמה, הרכה, הנעימה, לוחצת קלות על ידי, מדברת בלי מילים. מדברת בלי קול אך מדברת ואומרת, אומרת מילים שכל כך התגעגעתי לשמוע אותן. התמסרתי למגע הרך הנעים העוצמתי שגרם לי לרטט עדין. עצמתי עיניים וחשתי, כיצד היד עולה לאורך הזרוע, כיצד מתעכבת באזורים שונים ונוגעת לא נוגעת, השיחה בין עורי לידך היתה כה עדינה, כה רגישה כה ממשית. הרגשתי את כובד ידך על ידי ולא פקחתי עיני כדי לא להפריע לה, לידך האיתנה. ידך עלתה והגיע אל צווארי, אילו ליטופים, איזו ערגה, איזו נעימות, איזו עדינות, לא זזתי, לא נעתי רק נעניתי. והיד ירדה והמשיכה לגעת המשיכה ללטף. בשדי נגעה, את שדי חפנה והשד נענה. זרמים של התרגשות זרמו בגופי, זרמים של חום עלו וירדו. כן, ידך גרמה לכל זה. שכבתי על מיטתי ואתה מחבק אותי בעוצמה, בערגה, ברטט. כולי לפניך כולי איתך, כולי כאן מוכנה למגעך המלטף ברכות ובעדנה. עיני עצומות והתחושה חזקה. לא רק מגע אלא גם ריח וקולות. כל חושי חשים אותך, אהובי. כל חושי משתפים פעולה עם מגעך אהובי אישי ורעי. שוכבת וחשה, שוכבת ומתמסרת, שוכבת ומחכה , מחכה למילותיך, מחכה לחיבוקיך, מחכה למגעך המענג....... אני יודעת שהיד הנוגעת היא ידך, אני יודעת שהליטופים הם שלך, מכירה אותם, זוכרת אותם. כן, הם שלך. כל כך נעים להתמסר לך, כל כך מענג לחוש אותך, כל כך עדין הרגש וההתרגשות. רוח קרירה חדרה מן החלון הפתוח. רוח שגרמה צמרמורת. עורי חידודין חידודין. התעוררתי. איכה אהובי, איכה אישי ורעי? פקחתי עיני, הבטתי סביבי, אינך, האם דמיינתי את שחשתי? האם דמיינתי את המגע והתחושה את הרטט ואת ההתרגשות? לא. חשתי אותך במלוא העוצמה. חשתי אותך אך אתה אינך. איכה אהובי? איכה אישי ורעי. אתה חסר לי כל כך...... כל כך חסר לי............