הדיבר החמישי: הרהורי חגים

אנחנו בתקופת ראשית השנה, תקופת החגים. זה הזמן שבו המשפחתיות באה לידי ביטוי באירועים המשותפים: ארוחות, מפגשים, ברכות וכדומה. למרות הקשיים והעומס סביב ההכנות לחג, במשפחתנו לא נוסעים לחו"ל, מעוניינים לבלות ביחד את החגים וכולם מסייעים ככל הנדרש. הפוסט שלפניכם, העוסק בכיבוד אם ואב, נכתב על ידי בעבר בעקבות התנדבותי בבית האבות הבולגרי בראשון לציון, שם התגוררו הוריי והורי בעלי כ-20 שנה. הדיבר החמישי מבין עשרת הדיברות, שהם היסוד לדת היהודית, הוא ?כבד את אביך ואת אימך". המכבד את הוריו שכר בצדו: ?למען יאריכון ימיך"... כל עשרת הדיברות הן בפקודה ובציווי, אולם רק הדיבר החמישי מזכה ב"שכר". משה רבנו מנהיג את העם במדבר, מוקיר ומעריך את הזקנים. את תבונתם, ניסיונם, וחכמת חייהם. על כן הוא מקים מועצת זקנים בהם הוא מסתייע ואתם הוא מתייעץ. המבוגרים זוכים לכבוד רב. דרכו של עולם היא שהורים יולדים את ילדיהם, מטפחים ומגדלים אותם. עם השנים הם מתבגרים ומזקינים. ידוע גם שיש שוני וניגודים בין הדורות. מישהו רשם דיאגרמה של יחס הילדים להוריהם, בזו הלשון: "
מה אומר הבן על הוריו:

בגיל 6 ?
הוריי יודעים כל דבר;
בגיל 10 ?
הוריי יודעים דברים רבים;
בגיל 15 ?
אני יודע ממש כמו הוריי;
בגיל 30 ?
על כל פנים, לא יזיק אם אשמע גם את דעתם;
בגיל 40 ?
למעשה, הם בכל זאת יודעים משהו, הוריי;
בגיל 60 ?
הוריי יודעים כל דבר;
לאחר מות ההורים ?
לו היו הוריי בחיים, הייתי שואל בעצתם...?. אכן, הראשית והאחרית מתאחדים והמעגל נסגר. בעולם המערבי של ימינו, נראה שהעולם שייך לצעירים. חבל שלעתים אנחנו שומעים את ההתבטאות הבלתי מכובדת: ?צער גידול הורים". ילדים אינם מגדלים את הוריהם!!! הם מצווים לכבדם. חשוב ומכובד שילוו את זיקנתם, ישמרו על צלמם ויסעדו אותם כנדרש. כעשרים שנה חיו הוריי והורי בעלי בבית האבות הבולגרי. זה היה ביתם וגם ביתנו. שם התאפשר לנו הבנים ללוותם בכבוד בזקנתם ובחוליים. כיום, כשאנחנו מתגוררים באחוזת ראשונים (בריאים ופעילים, ברוך השם), ילדינו ונכדנו מבקרים אותנו רבות, מתעניינים בשלומנו ונמצאים עמנו בקשר הדוק. היה להם מודל... אכן, הדיבר החמישי מתייחס לחיי היומיום של כולנו.
?כבד את אביך ואת אימך" (שמות, פרק כ', פסוק י?ב).