נר זיכרון ורטואלי לאהובה

בערב יום כיפור נהוג לפקוד קברי יקירים ולהדליק נר נשמה לזכר הנפטרים. השנה לא יכולתי לקיים את המצוה בגלל מחלת דלקת הריאות החריפה שלקיתי בה. הסיפור להלן הוא נר הזיכרון הורטואלי למי שהייתה לצידי במשך 44 שנים. הייתה זו הפגישה הראשונה לאחר הכרותנו במועדון.היא צעדה לכיווני ונראה היה כי היא נבוכה. .יופיה היה מדהים ואנשים שחלפו לידה סובבו את ראשם שולחים מבט נוסף אל הנערה היפה עם שערה השופע שגלש על כתפיה. הייתי נבוך. רק כעת שמתי לב לגילה הצעיר היא הייתה בת 16.5 ולי ימלאו בקרוב 25 ידעתי שאף אחד לא ישים לב להבדלי הגילים מאחר ונראתי צעיר מגילי.. ידעתי שהיא מגיעה ממשפחה דתית ושאני צריך להחזיר אותה לביתה מוקדם. נכנסנו לראות סרט והיא שלחה יד לאחוז בידי . ישבנו לפטפט והייתי צריך להתאים את עצמי ולבחור את נושאי השיחה. השיחה לא קלחה אולי בגלל פער הגילים ואולי בגלל הרקע שהרי גדלה בבית דתי וזו לה הפעם הראשונה שהיא יוצאת עם חבר. היא ישבה צמודה אלי , שולחת מידי פעם מבטים גנובים. היא הכירה ביופיה וידעה שנשבתי בקיסמה. משהוא בה אמר לי שהיא טומנת בחובה סוד. ראיתי את הרגשת הסיפוק שעטפה אותה כאילו התממש חלום מסויים. . אכן היה לה סוד שגילתה לי כעבור חודשים רבים. הסתכלתי עליה שוב וכמעט שפלטתי לעצמי קללה "מה לעזאזל אתה עושה כאן עם ילדה" ואז הגיעה המלחמה והפרידה הארוכה. חודשיים ארך השיוט לאילת סביב אפריקה על אנית חיל הים.. לא הייתה לנו אפילו ההזדמנות להפרד. מיד עם תום המלחמה יצאה האניה לדרכה. . עכשיו אנחנו יחד וההורים נותנים את ברכתם. הימים והחודשים חולפים ועכשיו אנחנו נשואים.היא כבר לא ילדה. היא בת 19. והיא מגלה לי סוד ששמרה בלבה. היא סיפרה שעבדה במשרד עו"ד . ובכל יום בשעה אחת ושלושים הייתה ניגשת לחלון לראות את החתיך האטלט שיצא באותה שעה מבין כותלי הבנק ממול והיא החליטה בלבה שהוא יהיה שלה.זה היה סוד החלום שלה שהתגשם.. ואז נזכרתי בפגישה הראשונה. היא עמדה בקצה האולם במועדון הבנק יחד עם חברתה. עברנו שם במקרה 3 חברים. אכן היה זה מקרה לאחר שעלינו על קו האוטובוס הלא נכון.. בהחלטה רגעית החלטנו שאם אנחנו כאן ליד המועדון אז ניכנס לפגוש חברים. סקרתי את האולם ומבטי נעצר והתמקד בה. המבט ששלחתי לעברה גרם לה מבוכה. ראיתי שהיא נרגשת. כנראה בעטיו של הסוד ניגשתי ושאלתי אם אפשר להזמין אותה לריקוד הבא. חברתה דחקה בה עם המרפק להענות להזמנה. וכך נוצר הקשר . שנמשך 44 שנים הייתה זו זוגיות מיוחדת של אהבה וידידות. בהמשך גיליתי בה תכונות מיוחדות שחיזקו את הידידות בינינו. היא הייתה מוסד צדקה של איש אחד והגישה עזרה לנזקקים. בכל פעם שמישהיא חלתה בסרטן ברחוב הקטן שלנו (והיו 8 מקרים כאלה) היא סעדה אותה עד ימיה האחרונים. היא אספה כספים לאלמנה מטופלת בילדים. תמיד הייתה עסוקה בדאגתה לאחרים כנראה שלוציפר התקנא בה ולקח אותה אליו. לאחר 3 חודשים של מחלת הסרטן נפטרה והיא בת 62 הסיפור תם ונר הזיכרון הורטואלי כבה. יהי זיכרה ברוך