סיפור הצלה.

הגשר הנושא את הכביש היה נאה מאד, לא רחב מדי, והיא עברה עליו בשמחה. מתחתיו שטף ואדי איילון, יובל של הירקון, ששדות בר משני צדיו, וחורשה יפהפיה בצדו הדרומי. על גדות הואדי גדלו קני סוף, גדולים, רענני י?רקו?ת, שהינו? אותה מאד.
נביחות מצוקה מתייפחות נשמעו לפתע. הכיוון לא היה ברור לה. מי מתייפח? מי נובח ככה? מבטה נמשך אל הואדי, כרגיל, ולפתע ראתה: על הגדה מונח שק יוטה גדול, מלא למראה, והוא מתגלגל מעט מצד לצד, והנביחות נשמעות כבוקעות ממנו.....
תדהמתה הפכה להחלטה מיידית. היא עברה לצד הגדה המערבית, התלולה ומלאת הפסולת (אנשים החלו לזהם שם, למגינת לבה הגדולה), וגלשה בה בנחישות, דרך כל הזוהמה. אני באה! אני באה! קראה.
אבל השק הוסיף להיטלטל ללא מנוח, והנביחות הכואבות לא פסקו.
פתח השק היה סגור בקשר חזק.נאלצה להתאמץ כדי להתיר אותו. הכלב, בינתיים, הוסיף להתחבט. סוף סוף פתחה. כלב גדול, חום אדמוני נהדר, נתגלה לעיניה. מבוהל עד מוות היה. קילפה את השק מעליו, ניסתה לקחתו בזרועותיה, להעבירו את היובל. אנשים על הגשר ראו הכל בינתיים. מישהי קראה לבחור שם לעזור לה. היא הרגישה שהאשה צרת עין, רוצה לקחת ממנה את המעשה, את הזכות. הבחור הגיע, והיא נאלצה לאפשר לו לשאת עמה את הכלב הגדול היפהפה והחרד לגדה השניה, ולמעלה.
עזבו אותה. היא קנתה לכלב נקניקיה בקיוסק שעל הגשר, אבל הוא לא נגע בה. קראה לו ללכת אחריה, והוא, מפוחד עדיין עד מעמקיו, הלך , נגרר, עד חצר ביתה. החליטה לאמץ אותו. הלא אינה יודעת מי בעליו, ומי האיש האכזר שהתנקם בבעלים ע"י נסיון להמית את הכלב בדרך נוראה זו.
נכנסה להביא לו חלב, וכשיצאה - הכלב נעלם מן החצר......חשבה בצער: הוא איבד אמון באנשים, הוא לא מאמין בי. ואולי יצא לדרך ארוכה לחזור לבעליו, לחזור לביתו. האם יגיע? מה יהיה גורלו בדרך?
כעבור ימים אחדים הופיע בעיתון ערב מכתב למערכת עם כל הסיפור, מאוייר. המאייר בחר בבדיחות הדעת להראות אותה קופצת לנחל מלא מים, להציל כלב טובע....