צלילי פסנתר ודמעות

אין לי הרבה דיסקים. חלק מהם אפילו עטופים בניילון המקורי אתם נרכשו.

אבל בקור הגדול של השבוע האחרון מצאתי עצמי פותחת את עטיפות הניילון של מספר דיסקים ישנים שרכשתי במבצע זה או אחר. על אחד העטיפות היתה תמונה של פסנתר כנף עתיק ועליו המילים "רגעי פסנתר" -

טוב, מה יש להתרגש מדיסק עם קטעי מוסיקה?  מאות  כאלו מסתובבים בכל מקום

חלקם מקוריים חלקם צרובים חלקם עם שמות של אמנים ידועים חלקם עם נגנים אנונימים.......

ובכל זאת שמתי את הדיסק בכונן ותוך כמה שניות עלו בו צלילים הובילו אותי רחוק רחוק אל מחוזות שנות התבגרותי.

ואני שם- אני בת 16- גרה בבלגיה למרות רצוני ,קר בחוץ , מאד קר. השמש עולה בתשע בבוקר ושוקעת בשלש. הולכים לבית- הספר בחושך וחוזרים בחושך.

ובבית אין לי הרבה אבל יש פסנתר. ואני משקיעה את כל כולי בנגינה-  כן, 4-5 שעות ביום אני מנגנת. אני לא מוזיקאית גדולה אין לי שמיעה הרמונית.  אני מנגנת מתווים- אבל שעות הנגינה הרבות מביאות אותי לנגינה מרגשת. וכן- אני שונאת את המורה לפסנתר שמכריחה אותי לנגן  סולמות. מי צריך סולמות שיש את שופן ואת בטהובן?......

ומהרמקולים עולים צלילים נפלאים של כל המנגינות שנגנתי אז מ"למען אליזה" שכולם מכירים ועד מנגינות קשות לביצוע של שופן.

בו-זמנית רצים על המחשב תמונות ממחוזות שונים של חיי. תוכנת ה"פיקסה" מריצה על המחשב בסדר אקראי כל מיני תמונות משנים עברו.....

וברגע מסויים אצבעותי מתחילות לתופף עלהשולחן- תו אחר תו- כמעט ללא שגיאות- 40 שנה לא ניגנתי וכאילו לא עברו וכלום לא נשכח......ויחד אתם באות  הדמעות- הדמעות של בת 16 שקר לה ולא טוב לה והיא משקיעה את כל יגונה בפסנתר.

ואולי הקור הזה והדמעות יביאו אותי לחדש את הרומן שלי עם הפסנתר - כבר מצאתי לו מקום - וכנראה שאי אפשר אחרת.

ולכל אלו שניגנו בצעירותם מוקדש קטע זה המוכר כל כך: " סונטת ליל-ירח" של בטהובן.

https://www.youtube.com/watch?v=4Tr0otuiQuU