שעתיים בעולם אחר או מנת רעל אחת לא תהרוג אותי

הייתי צריכה להבין כבר אמש. שמשהו קרה לי. לא רציתי ללכת לישון. כלל לא נכנסתי לחדר השינה. נשארתי כל הלילה לצפות בסרט מתח בינוני, נשארתי לישון באור מלאכותי מלא ובמזגן פועל. מבחינתי שחיתות לשמה. בזבוז אנרגיה מיותר ולא נחוץ. לא היה לי כח נפשי ללבוש פיג'מה, לקום לכבות את האור ואת המזגן ופשוט ללכת כבכל לילה לישון. להתהפך מצד לצד ושהמחשבות אינן נותנות מנוח.

אך לא אמש.

ולא הבוקר. לולא היה לי לילה כה מוזר ושונה, יכולתי לתלות את השוני בק"ק. לפתע פנה אלי ק"ק וביקש להתכתב עימי. כולם יודעים שאני מחפשת חברים למקלדת ואינני מוצאת. מדי פעם מופיע מאן דהוא ובתמימות מעושה מבטיח שפניו לשלום. ולאחר כמה מיילים סתמיים, פורש. לא מתאים לי לשוחח עם מי שאיני מכיר.. אין תכלית לשיחות שלנו.. לא יכול לעבור את החומה שבנית סביבך.. אינני יכול לשוחח עם מי שאינני מכיר.. תני מספר נייד או דואל..

כל אחד וכושר הביטוי שלו והכנות והיושר שלו. ולעיתים אף ללא הסבר. שקט. וגמרנו.

לאחר מה שקרה לי אמש. הסלון המזגן והאור.. קמתי הבוקר כולי מרי.. רצון לצאת מבועת המגן שלי. מהשיגרה. מההקפדה על הבריאות. מהשקט. פתאום השקט היה מטריד והבריאות בסכנה.

לפני בוא החורף נהגתי ללכת על שפת ימה של נתניה 7-10 ק"מ ליום. ממלון כרמל ועד קצה העיר צפונה או דרומה ובחזרה. או חלק מכך..

בסקפטיות גדולה נעלתי נעלי התעמלות, טרנינג תכלת ומתחתיו טריקו אדום קצר שרוולים ויצאתי לחוף. למה סקפטיות?? הייתי בטוחה שרגלי לא ישאוני. התנוונתי מחוסר הליכה שבועות רבים..

חברים שלי, בכל פעם שאינני מתעצלת, אני שמחה. טופחת על שכמי ושמחה. אין שכר טוכ משכר יציאה מעצלות. כבר בהגיעי לשפת הים, לאחר שהחניתי את המכוניתון שלי, 107, פגשתי חתולים וצילמתי. טריקולור ושחור. מיד ידעתי שהחלטתי היתה נכונה, שנכונה לי חוויה מרפאת. למרות הרהורי השחיתות שדגרו ותפחו בירכתי מוחי.

הרגשתי רעב. רעב גדול ומשחית. רעב למשהו שלא עשיתי זמן רב. אינכם יודעים מה עושה הליכה בתלם ושמירה על צניעות, עת כה רבה. הרגשתי ככלב הקשור דורי דורות. כל מה שרציתי לעשות היה, לחטוא. וחטאתי. לאחר 3.5 ק"מ הליכה בירידה לכיוון הים, הגעתי למסעדה. כולם, ללא יוצא מן הכלל היו קשישים. שיחקו על טBלה  או עישנו ושתו קפה או סתם בהו בים. לאחר ישיבה של 5 דקות, הגיע המלצר-מטאטא-סדרן-כלבויניק מסביר הפנים. מה יש לאכול? שאלתיו. ומיד הוספתי, אני רוצה צ'יפס, פיתות בשמן וזעתר קלויות בירה וחומוס.

אולי יש מי שאינו יודע.. אינני אוכלת חיטה לבנה ומוצריה, אינני אוכלת תפוחי אדמה וודאי שאינני אוכלת צ'יפס. וחומוס קנוי?? משחת נעליים בתשלום מלא??

איזה מזל שכל חטאי היה אוכל. תארו לעצמכם מה היה קורה לו חשבתי על חטאים מסוג אחר.

ישבתי בשמש, כיליתי 2 פיתות קלויות בשמן וזעתר, חמות, צלחת גדושה צ'יפס ריחני טעים לאללה, 2 בקבוקי בירה קרה וטעימה, הייניקן, כוס קפה שחור. שילמתי ולא אוכל לגשת לסופרמרקט השבוע. התקציב נגמר!!

ישבתי שעה וחצי, השמש על פני, התמלאתי מלטונין וויטמין D והרבה מאד רעל. הרבה מאד מרכיבים שלא באו אל פי עשרות שנים. לא אכלתי צ'יפס אולי 20 שנים.

בידיעה ברורה שאני מרעילה את עצמי ושיהיה עלי לעבור ניקוי רעלים שבועיים שלושה, המשכתי לאכול לסבוא וליהנות כל העת!!

צילמתי ואני מתכוונת להעלות את כל הצילומים על חטאי באלבומים שלי.

בדרך חזרה, הרגשתי טוב. קלת רגליים ובכושר מלא. העליה להר לא היתה קשה. ההיפך.

אמרתי לק"ק בבוקר, טרם צאתי, שאנסה ללכת "אם רגלי ישאוני".. היתה לי מחשבה שמא התנוונתי משהיה בבית ובמקומות סגורים בעבודה, שבועות כה רבים. זה כמעט חודשיים שלא עשיתי הליכה.

מה פתאום?? כלל לא. רגלי נשאוני אף נשאוני. הלכתי, חטאתי ושבתי.

מנת רעל חד פעמית לא תמית אותי. או שכן??