פרשת השבוע בא

יש בפרשה זו כמה וכמה נושאים שכדאי לדון עליהם וללמוד אותם:

הפרשה נקראת בא משום שהקב"ה פונה למשה באומרו לו:

" א וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בֹּא אֶל-פַּרְעֹה; וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו, כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים, שַׁלַּח אֶת-עַמִּי, וְיַעַבְדֻנִי. ( שמות י, א )

כבר דיברנו קודם שוב ושוב בשלח את עמי בפרעה והחרטומים מול משה ואהרן, וגם בקסמים דיברנו

ושוב הנה הקסם:

" ח וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, קְחוּ לָכֶם מְלֹא חָפְנֵיכֶם, פִּיחַ כִּבְשָׁן; וּזְרָקוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמַיְמָה, לְעֵינֵי פַרְעֹה.  ט וְהָיָה לְאָבָק, עַל כָּל-אֶרֶץ מִצְרָיִם; וְהָיָה עַל-הָאָדָם וְעַל-הַבְּהֵמָה, לִשְׁחִין פֹּרֵחַ אֲבַעְבֻּעֹת--בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם.  י וַיִּקְחוּ אֶת-פִּיחַ הַכִּבְשָׁן, וַיַּעַמְדוּ לִפְנֵי פַרְעֹה, וַיִּזְרֹק אֹתוֹ מֹשֶׁה, הַשָּׁמָיְמָה; וַיְהִי, שְׁחִין אֲבַעְבֻּעֹת, פֹּרֵחַ, בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה.  יא וְלֹא-יָכְלוּ הַחַרְטֻמִּים, לַעֲמֹד לִפְנֵי מֹשֶׁה--מִפְּנֵי הַשְּׁחִין:  כִּי-הָיָה הַשְּׁחִין, בַּחַרְטֻמִּם וּבְכָל-מִצְרָיִם."

צריך להוסיף משהו על זה??

ולגבי עשרת המכות

מה שמשך אותי לעיון בעת הקריאה היה המשפט הבא:

"לא וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה, נֻכָּתָה:  כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב, וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל.  לב וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת, לֹא נֻכּוּ:  כִּי אֲפִילֹת, הֵנָּה"

מישהו מכם יכול להסביר לי?

- והשעורה נכתה

- השעורה אביב

- הפשתה גבעול

- והחיטה והכוסמת לא נוכו

- כי אפילות הן

אני ממש לא הבנתי

מה עושים? הולכים לרב מילים:

 - נֻכְּתָה - ניכו אותו. ( כמו במיסים)
ניכו אותו. צורת הסביל של נִכָּה .
• על-פי חוק נוכה מס במקור מן המשכורת.  טוב, המשכתי.

אביב - הסבר מלא למילה אָבִיב  שֵם ז' 

1. העונה שבין החורף לקיץ. בישראל האביב הוא עונת מעבר קצרה.
• באביב נעים מאוד; לא חם מדי ולא קר מדי, וריח נעים של פריחה ממלא את האוויר.

2. ספרותית (בצירופים כגון 'אביב ימיו', 'אביב חייו') כינוי לשנות הנעורים, לתקופת הילדות וההתבגרות.
• באביב חייו נקטף העֶלם, מת בטרם ראה עולם.

גבעול - שִדרת הצמח בצמחים לא מעוצים המשמשת משענת לעלים ולפרחים; חלק הצמח המרכזי המקשר בין השורשים לשאר חלקי הצמח ובו עוברת צנרת המים והמזון שלו.
• שרביטי החצב בנויים מגבעולים ארוכים ותפרחות לבנות בקצותיהם

נוכו בטח זהה לשרש נִכָּה אותו כבר בדקתי

ו אפילות- כאן להפתעתי מצאתי!!

נאמר בדרך כלל על פרי שמאחר להבשיל. ההיפך של בַּכּיר.
• "והַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת לֹא נֻכּוּ כִּי אֲפִילֹת הֵנָּה" (שמות ט לב)
• לשווקים הגיע לאחרונה זן חדש של שזיפים אפילים.

אולם עדיין נותרתי בקשיי ההבנה של המשפט

מה עושים? הולכים למבארים למפרשים

אומר רש"י:

"והפשתה והשעורה נכתה - נשברה לשון פרעה נכה, נכאים, וכן לא נכו, ולא יתכן לפרשו ל' הכאה שאין נו"ן במקום ה"א לפרש נכתה כמו הוכתה נכו כמו הכו אלא הנו"ן שורש בתיבה והרי הוא מגזרת (איוב לג) ושפו עצמותיו

כי השעורה אביב - כבר ביכרה ועומדת בקשיה ונשתברו ונפלו, וכן הפשתה גדלה כבר והוקשה לעמוד בגבעוליה

והרמב"ן  אומר:

"והפשתה והשעורה וגו' - ספר הכתוב מה שאירע, ולא ידעתי למה נכנסו שני הפסוקים האלה במקום הזה, טרם השלים דבר משה בתפלתו וסור הברד. ואמרו בשם הגאון רב סעדיה שהן דברי משה אל פרעה, שאמר לו קודם שתיראון ואמרתם ה' הצדיק כבר הוכתה הפשתה והשעורה, וזה לא ישוב לרפואה, אבל החטה והכסמת לא נכו עדיין, ומעתה לא יפסד לכם דבר:
ואין לי טעם בפירוש הזה, כי הברד הכה כל עשב השדה וכל העץ שבר, ולא נמלטו החטה והכסמת רק מפני שהן אפילות, לא צמחו כלל, או מפני קטנותן לא נפסדו כי עוד תצמחנה. ואם כן אפילו ירד עליהם הברד עוד ימים לא יזיק, ואין צריך להודיע לו מה שנפסד ומה שלא נפסד, כי בסור הברד יראה. ועל דעתי שהם דברי משה אל פרעה, שאמר להם ידעתי כי טרם סור המכות תיראון, ואחרי כן תשנו באיוולתכם (הגאון רב סעדיה), אבל הפשתה והשעורה נכתה והחטה והכסמת שהן לכל חיתכם לא נכו במכה הזאת, והן ביד האלהים לאבד אותם מכם אם תשובו ותחטאו לפניו, רמז להם למה שאמר (להלן י ה) ואכל את יתר הפלטה הנשארת לכם מן הברד:

המשכתי קרוא

רש"י אומר:

"כי אפילות הנה - מאוחרות ועדיין היו רכות ויכולות לעמוד בפני קשה, ואע"פ שנא' ואת כל עשב השדה הכה הברד יש לפרש פשוטו של מקרא בעשבים העומדים בקלחם הראויים ללקות בברד ומדרש רבי תנחומא יש מרבותינו שנחלקו על זאת ודרשו כי אפילות פלאי פלאות נעשו להם שלא לקו "

בכלל פירוש אחר  לדעתי

אנסה להבין שוב-

הרי מדובר במכת ברד:

כה וַיַּךְ הַבָּרָד בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, אֵת כָּל-אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה, מֵאָדָם, וְעַד-בְּהֵמָה; וְאֵת כָּל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד, וְאֶת-כָּל-עֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר

ואני אומר לכם שעל מנת להבין משהו מהמשפט הזה צריך לעבור למכה הבאה לארבה:

יב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, נְטֵה יָדְךָ עַל-אֶרֶץ מִצְרַיִם בָּאַרְבֶּה, וְיַעַל, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם; וְיֹאכַל אֶת-כָּל-עֵשֶׂב הָאָרֶץ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר הִשְׁאִיר הַבָּרָד.

דהיינו לא כל הצמחים והעשבים הושמדו בברד, הפשתה והשעורה נשברו, והחיטה והכוסמת לא יכל להן הברד  כי בשלות הן

שיהיה!

מישהו שם למעלה מהטל בנו טריוויה.

הנושא השני עליו אצביע בפרשה זו הוא:

לה וּבְנֵי-יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ, כִּדְבַר מֹשֶׁה; וַיִּשְׁאֲלוּ, מִמִּצְרַיִם, כְּלֵי-כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב, וּשְׂמָלֹת.  לו וַיהוָה נָתַן אֶת-חֵן הָעָם, בְּעֵינֵי מִצְרַיִם--וַיַּשְׁאִלוּם; וַיְנַצְּלוּ, אֶת-מִצְרָיִם.

וינצלו את מצרים, אם לא הבנתם  מה זה לנצל אסביר

קודם נבין מה הפירוש של להשאיל:

רב מילים: 1.  נתן למישהו דבר בהשאלה כדי שישתמש בו זמן מוגבל ואחר-כך יחזיר אותו.

האם בני ישראל חשבו להחזיר למצרים את כלי הכסף?

זה נקרא לנצל אולי גם לרמות

רב מילים: 2.  עשק, קיפח, השתמש באדם אחר לצורך השגת מטרה מסוימת מבלי לתת לו תמורה מתאימה.

אתם הבנתם את זה.

ושלא יספרו לכם שכך לקחו את שכר עבודתם !

לרגע נזכרתי בפרשה הקודמת וגם בנוכחית מוצגת בקשת משה מפרעה בנימוק של יציאה לחג, לזבח לא יציאה לתמיד: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ כִּי חַג ה' לָנוּ" (שמות י, ט) יש לנו פיקניק  לשלושה ימים ונחזור.

אסיים בעוד פסוק תמוהה וחשוב:

מח וְכִי-יָגוּר אִתְּךָ גֵּר, וְעָשָׂה פֶסַח לַיהוָה--הִמּוֹל לוֹ כָל-זָכָר וְאָז יִקְרַב לַעֲשֹׂתוֹ, וְהָיָה כְּאֶזְרַח הָאָרֶץ; וְכָל-עָרֵל, לֹא-יֹאכַל בּוֹ.  מט תּוֹרָה אַחַת, יִהְיֶה לָאֶזְרָח, וְלַגֵּר, הַגָּר בְּתוֹכְכֶם.  נ וַיַּעֲשׂוּ, כָּל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:  כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה וְאֶת-אַהֲרֹן, כֵּן עָשׂוּ. 

תורה אחת!! אין מקום לדתות אחרות כאן גם לא לערלים!

שבת שלום