נסיעה שגרתית או שלא...

לאילאיל

"ההצגה חייבת להימשך"זה חוק הטבע.אבל,נכון,מזעזע לראות את זה.ואת היבעת את העובדה כל כך יפה.

ביאליק הביע את זה  כך"השמש זרחה,השיטה פרחה והשוחט שחט"

זה באמת מזעזע.הכפילות הזו.אנשים נהרגו והחיים ממשיכים,כאילו כלום.האם השתתפת עצמך בלוויה ההיא?

אלעיל - עצרת את הרגע, והזכרת לי נשכחות. מאז החלטתי לרדת מההגה, האוטובוס הוא כלי התחבורה הנגיש לי. גם אני כמוך מביטה, לעיתים ללא משים והרבה פעמים מתוך סקרנות, הן ביושבים באוטובוס והן במראות הנבטים לי מחוצה לו.

תיבת הזכרון שולפת לי זכרון מהעבר. באותו היום הייתי בסידורים בת''א, וברח' אחד העם, ראיתי את האוטובוס שרציתי לנסוע בו פונה לכיוון אלנבי, רצתי אליו, אף עברתי רמזור באדום, וממש ברגע שהגעתי אליו - נשמע בום אדיר... מחבל פוצץ עצמו והיו נפגעים, רגע לפני שעליתי אליו. הטראומה נשארה בי זמן רב. 

אילאיל, אהבתי את הרגישות ואת ההבחנה שלך...

אוטובוס הוא מקום טוב לראות את העולם משני הכיוונים....

והעולם? כמנהגו נוהג...

תודה טובה על תגובתך. לא,לא הייתי בלוויה,אבל הידיעה שאמורה לצאת

לוויה מהר הרצל היתה מאוד מעיקה וכואבת.

שוב נופלים חיילים, על מה ולמה? על איזו ארץ בדיוק הם נותנים את חייהם??...

בימים אלו של טרום בחירות...מאותם רגעים שהכל מתערבב עם הכל...

וואוו מינה,איזה סיפור!...כן, מי יכול לשכוח את אותם ימים נוראים ומפחידים... 

ובכל זאת רצת אל האוטו,במעשה של שגרה,מבלי לחשוב באותו רגע על הפוטנציאל

שבו,לפיגוע... החיים ממשיכים,זה כוחם כנראה. שיהיו ימים טובים...