השראה לכתיבה לכבוד יום המשפחה

יום המשפחה בשבילי

אני אוהבת את הטלפון עם ה,,,

"מה נשמע,אימא?",

את השאלה: "את בסדר?",

וגם את ה..."את צריכה משהו?"

אני אוהבת לומר להם: ששלומי טוב,

שאני בסדר, ושאינני צריכה כלום.

אבל...,

הייתי רוצה לראות אותם,

קצת יותר,

להתרומם הרבה  פעמים

על הבהונות,

ולנשק להם את המצח,

כמו אז, כשהיו ילדים.

        הורים זרעו בדמעה אחרי שנים קצרו...

סיפור שאולי יפול על אוזניים כּרוּיוֹת. (מעלה אותו שנית, בהערכה להורים שעמלו בגידול ילדיהם). סיפור אותו כתבתי בעקבות סיפורים דומים ולא דומים בתוכנם, על התמודדות של הורים, ואני כֶאָב לילדָי השתדלתי בכל מאודי לנָתֶב את שלושת ילדַי היקרים. (הדבר לא היה קל, כלל וכלל), לנתב אותם למסלול ממנו יִצְאוּ לעצמאות מלאה ובטוחה.

משך שנים יַגָעְנוּ אשתי ואנוכי בחינוכם והשכלתם, ולאזרחות טובה.

בננו הבכור, אחרי התואר השני, המשיך בלימודיו וליבי גָאָה לראותו, מסיים גם התואר השלישי, ומקבל את הדוקטורט שלו, שסייע בידו להתקבל בחברת הייטק ידועה.

בננו השני, האמצעי, בגיל הטיפש עשרה, מרדן לא קטן, לא התייחס ללימודים. החברים עניינו אותו יותר.

לא הרפנו ולא חסכנו מאמצים. ליווינו אותו בלבטיו וטילטוליו בחייו הצעירים. בסופו של דבר הוא עלה על הדרך הנכונה והשתלב בתחום האלקטרוניקה. היום מהנדס בפועל בחברה לתמסורות לווינים. נשוי ואב לילדים, מסור למשפחתו ולהוריו.

הבן השלישי, בן הזקונים, כגודל הטירחה והדאגה לעתידו, כך גודל השמחה והנחת שמסב להוריו.

אסביר: מגיל צעיר הוא התעניין בצילום, וכלל לא בלימודים. זה הביא אותי לדאוג לֵהִבָחֶר לוָעַד ההורים של הכיתה. השתתפי איתו בכמה שיעורים בכיתה, כתלמיד מן המניין כדי לעודד אותו ללמוד.

בכיתה ו', במבחן פסיכומטרי (בתשלום) של ועדה פדגוגית מטעם משרד החינוך. בתום המבחן מסרו לנו את טופס תוצאות המבחן, בו נכתב: "התלמיד חלש בלימודים. אין לו מוטיבציה ומוּעָד לנשור מבית הספר. לא הרפתי מִמַאָמָצָי לעודד אותו להמשיך בלימודיו.

בסיום לימודיו ביסודי, שכנעתי אותו לעבור בית ספר, ולנסות להתקבל לבית הספר הטכני של חיל האויר. בקושי הוא עבר את מבחני הקבלה לטכני, והתקבל.

בטכני בחיפה, הוא סיים כיתות י' ג', ו.. י'ד' בהצטיינות.

בתום שרותו בצבא, הבן המשיך את לימודיו, וסיים תואר ראשון בהצטיינות (עיניים לחות מדמע), הוא המשיך לתואר שני וסיים גם אותו בהצטיינות. 

היום הוא מרצה בכמה מכללות אקדמיות  ובאוניברסיטה. מוערך בעיני תלמידיו הסטודנטים, וממשיך לימודיו לתואר שלישי.

אני בשונה משלושת ילדי, בגיל 40 בעודי עובד מפעל, נרשמתי לבית ספר ערב, להשלים את לימודי התיכון שלא סיימתי.

זוכר מקרה, אולי משעשע. ערב אחד קראתי ספר, הבן חזר מבית הספר הטכני, הוא החל לספר לי על תרגיל מורכב בפיזיקה, שהוא פתר בכיתה. לא הייתי מרוכז לנאמר, והִנְהָנְתִי כמה פעמים בראשי, הוא כעס ושאל: "תגיד אבא, ממתי אתה בכלל מתעניין בלימודים שלי?" חשבתי רגע ועניתי: "מהעפרון הראשון שקניתי לך, בן", וראיתי שהוא מתחרט על הערתו, וחיוך של מבוכה עלה על פניו. אני גם חייכתי...

למערכת מוטקה. שבת שלום.

שלושה חברים הרימו את הכפפה, וכתבו לבקשתכם סיפורים בנושא גידול ילדים במשפחה.

ודאי ישנם סיפורים רבים הרחוקים להידמות לצפיחית של דבש. סיפורים מהם אנו כהורים, עשויים ללמוד דבר או שניים.

מקוה שנושא "גידול ילדים במשפחה" אותו הצעתם, יהווה דלת פתוחה לעוד  כניסות של כותבים, שהתנסו בפרוייקט האדיר (אין לי מילה אחרת מתאימה) של גידול ילדים.

סיפורה של יעל היקרה. ומר עמוס ויינטרוב.

בריאות והמשך כתיבה פוריה לחברים היקרים. נדב.