דבר מעניין שנודע לי-ושוב בנימה אישית
הנושא-דבר מה חדש בחקר המח
יש לי חולשה שהיא לרוב גם יתרון:כשאני קוראת או שומעת דבר מה-אני רואה את הנאמר כמו בסרט.כן,פשוט רואה,במוחי,אם לא את המראה עצמו,אז את האותיות והמילים בהן ניכתב מה שמספרים לי.
כמובן.לא בעיני ,אלא במוחי.במחשבתי.
זה ניפלא כשמדברים על נופים וריחות ונורא כשמספרים לי על אסונות.אני פשוט נוכחת תוך כדי הסיפור במקום האסון ו"רואה"מה שמספרים לי.
חשבתי שזו תכונה שמיחדת אותי והישלמתי איתה לטוב ולרע.
לפני זמן רכשתי בסטימצקי חוברת THE BRAIN"המח,"ומדי פעם אני קוראת שם איזה מאמר.
מסופר(זה מגזין רציני)על אדם שעבר צינתור,כי היו לו סתימות בעורקים.מה זה שייך למח?אתם שואלים.סבלנות.התשובה בסוף.
והנה הוא גילה שהיכולת הזו "לראות"מה שהוא קורא או מספרים לו-אבדה.וכעת ,כשהוא קורא או שומע-חושך במוחו.הוא פשוט לא"רואה"את זה.
(אהה,הנה.אנשים רבים יש להם היכולת הזו.מרגישים בקיומה כשמאבדים אותה).
ערכו לו את כל הבדיקות האפשריות עד שהגיעו לבדיקת המח ותיפקודיו,שכיום זה כבר נעשה תכופות ויש כבר,אולי קראתם,אזורים ממופים של המח.וגילו בהשוואה לניבדקים אחרים,שאזור מסויים במח שלו ניפגע.והיבטחתי תשובה על הקשר בין הצינתור-אז סבורים שבעת הצינתור גוש דם עלה למח שלו וחסם את המקום הזה שמשם אנחנו כביכול רואים מה שמספרים לנו.
קיים מרכז כזה .וזה התגלה לנאורוכירורגים בגלל המיקרה שסיפרתי לכם.,
אז אם רבים מכם בעלי התכונה הזו לראות כביכול מה שמספרים לנו,אם חשבנו שאנחנו יחידים ומיוחדים בעניין זה.אז מסתבר שיש מרכז במח שאחראי ל"ראייה" הזו.ויש רבים כמונו.
זה בעצם מה שרציתי לספר ושיש מרכז במח שאחראי ל"ראייה "הזו.
באיחולים ש"תראו"רק דברים יפים ונעימים.
טובה היקרה הכי,התכונה הזו קיימת ובולטת אצל מרבית חברי הכנסת שלנו וכל העסקנים הפוליטיים.היכולת לשמוע את העם ולא לראות מאום בעיני רוחם=נדה.לא חמלה לא עזרה -הם לא רואים ומדמיינים את האזרח הקטן -את הזק...
טובה היקרה הכי,התכונה הזו קיימת ובולטת אצל מרבית חברי הכנסת שלנו וכל העסקנים הפוליטיים.היכולת לשמוע את העם ולא לראות מאום בעיני רוחם=נדה.לא חמלה לא עזרה -הם לא רואים ומדמיינים את האזרח הקטן -את הזקן -שבחר בהם.מה שנקרא אטימות,חומה מול עיניהם.
לניסו, תודה על התגובה המשעשעת.
כניראה גם להם ניכנס גוש דם למרכז המח שאחראי לראייה הזו. .מיסכנים,לא?
טובה-בטח מסכנים יש להם גוש בטון במוח שעושה אותם אטומים לעם.
לטובה
לראות את מה שקוראים . איזה יופי של תכונה שאולי אפשר יהיה להשתיל שבב במוח ואז נשב במרפסת עם ספר וניראה את מה שאנו קוראים. היכן המהנדסים? ואני התפל...
לטובה
לראות את מה שקוראים . איזה יופי של תכונה שאולי אפשר יהיה להשתיל שבב במוח ואז נשב במרפסת עם ספר וניראה את מה שאנו קוראים. היכן המהנדסים? ואני התפלאתי מדוע כשעצמתי עיניים וחשבתי על שכונת הילדות ראיתי אותם את כל הילדים ששיחקו איתי על הזיפזיף כאילו היה זה רק אתמול. חה, כמה התאכזבתי כשביקרתי בשכונה והיא נעלמה ועימה נעלמה התמונה של הילדים . עצוב. לא הייתי צריך לבקר שם ואז התמונה הייתה חיה לתמיד
יעקב היקר,
אתה רואה?גם לך התכונה הזאת.בקשר לאכזבה כשחוזרים לבקר את שבילי זיכרוננו-תינו-זה תמיד מאכזב.במושבה שלי,בנו בתי מידות ליד הבית שהיה שלנו(הוא נישאר קטן)החברים של אחי,שצעיר ממני בשש...
יעקב היקר,
אתה רואה?גם לך התכונה הזאת.בקשר לאכזבה כשחוזרים לבקר את שבילי זיכרוננו-תינו-זה תמיד מאכזב.במושבה שלי,בנו בתי מידות ליד הבית שהיה שלנו(הוא נישאר קטן)החברים של אחי,שצעיר ממני בשש שנים-מתו או נהרגו במלחמות.רק בית הספר היסודי עדיין עומד בלי שינוי.אני מכניסה את האף בין הסורגים,רואה את עצמי ילדה מבולבלת,עולה חדשה,פוחדת מהצעקות של אמא שלי(הדודה)ובא לי לבכות על נעורי שאבדו.אבל אחר כך אני מתאוששת וחושבת כמה טוב לי עכשיו.