לא חשבתי שאתגעגע אליו...
לא חשבתי שאתגעג אל דוד אברם בטח לא ישר אחרי לכתו לעולם הבא.
סך הכל בשנים האחרונות הקשר בינינו הסתכם בשתי שיחות טלפוניות בשנה: בחג הפסח ובראש השנה.
תמיד הן היו באותו נוסח אחד לאחד.
כך בערך הוא ואני :
מה שלומך? אצלי הכל בסדר, איך אצלך? כבר אין לי כוח ללכת, איזה מזל יש לך בגילך אתה חי לבד בלי כל עזרה, איך הילדים? רזי'לה את אמא שלך אהבתי יותר מכל האחים שלי.אברם, תמיד אני אומרת לילדים שקיבלתי את הגנים שלי מדוד אברם , הרגלת אותי שאתה בא אליי , למה אתה לא בא? תרגיש טוב , ביי.
דוד אברם היה שם תמיד גם אם אף פעם לא הייתי אצלו בבית וזה כי כל הפולנים היו ברוגז עם אשתו ,כך הברוגז נגרר כל השנים ועבר אל הדור השני.
היו שנים בהם ביקר אותנו ,עד ליום בו נודע לו שהייתי באיזה מקום גורלי ולא סיפרתי לו. אוי ואבוי נפגע עד עמקי נשמתו והפסיק לבקר הדוד הפולני.
הוא היה הכל בשביל אמא שלי והיא בשבילו.
לא פעם קרה שהכניס את ידו לכיס ונתן לה כסף כשנזדקקה לו.
דוד אברם היה הדוד העשיר שלנו .כל בני הדודים זוכרים את המתנות והכספים.
גילגל כספים ,עסקים ובעל ראש חריף ביותר בניגוד לאחיו האחרים.
תמיד נזכרים רגע אחרי .
פתאום הילדים נזכרים לשאול שאלות על הדרך בה אמא שלי הגיעה לארץ.
מה נזכרתם עכשיו?
דווקא כשדוד אברם נפטר לפני כמה חודשים?
אוי אמא הם אומרים ,איך אהבנו את דוד אברם,למה הוא מת? חשבנו שיחיה לנצח.
אתם אמרתם פעם לדוד אברם , שאתם אוהבים אותו?
ואני? אדיוטית שכמותי ,חתיכת הסטוריה משפחתית חיה בעולמי עד גיל תשעים ולא שאלתי אותה כמעט כלום.
דווקא כשאין את מי לשאול ,צצות השאלות.
פתאום כל כך בא לי לדעת על הכפר בו נולדו ,על החיים שם ,על היחסים ,על המשפחה שאבדה בשואה ועוד המון דברים שאף פעם לא בער לשאול אותו.
ערב לפני שנפטר מספר הטלפון שלו עמד מול עיניי , ידעתי שהוא לא מרגיש טוב ,התלבטתי אם להתקשר , לבסוף החלטתי לדחות ולמחרת בערב בישרו לי על מותו.
אז אם גם לכם יש דוד או דודה זקנים ,אל תדחו למחר ,אף פעם אי אפשר לדעת.
כל מילה בסלע - על קרובים צריך לשמור - גם עם הם רחוקים!
צודק והם הולכים ומתמעטים .....