העימות של ראשי המפלגות בטלויזיה נבע ממעמקי נפשם

הם התעמתו זה עם זה, העלו את בעיותיהם הכואבות ביותר,לא רק האידיאולוגיה הייתה על  כף המאזניים גם  גורלם האישי ואחוז החסימה.לא החמיאו זה לזה   כי הבינו שהמאבק שלהם  הוא בבחינת,,"להיות,או לא  להיות" [בדיוק כפי שהמלט במחזה של שקספיר זעק] לפתע  ראינו איך משה כחלון  מעמיד פנים אחרות ושונות. בוטה יותר תקיף יותר ולא מהסס להשתמש בביטוים שלקוחים מסגגנון דיבור אחר כמו "זה שקר" [כאילו שגנבו לו את הצגת  יוקר הדירות שהוא רוצה להתמודד איתה] לעומתו יאיר לפיד היה מנומס ורגוע יותר מהרגלו ובורר את מילותיו בקפידה.] נפתלי בנט רצה להדגיש שהוא נגד שתי מדינות לשני עמים אלא בעד מדינה דו לאומית. דברים אלה הקפיצו את זהבה גלאון, שטענה נגדו שהוא טומן ראשו בחול כאילו שיש לו פרטנר ערבי לכך.? ליברמן התעמת עם  איימן ראש הגוש הערבי המאוחד.הוא לא חסך את שבטו ולשונו.הוא כינה את הציבור הערבי בארץ כגייס חמישי,בוגדים ומרגלים ופנה אישית אל איימן באומרו" מה יש לך לחפש בפרלמנט הישראלי ,לך תתמודד בפרלמנט של עזה ולא כאן." איימן השיב לו : "אתה מיצג מפלגה מושחתת,את זה אתה מסתיר מהציבור שרוצה לשמוע על כך..והמשיך,אנחנו הערבים אנחנו מקומיים כאן ונשאר כאן.עימות מעניין  היה בין צמד של ש"ס אריה דרעי ואלי ישי.שניהם התחרו על אהבתו של מר"ן את מי אהב יותר מר"ן,מי מיצג יותר את מורשתו ודרכו של מר"ן ודרעי הדגיש בפני ישי "אם מר"ן היה חי לא היית מעיז להקים מפלגה נוספת לש"ס"העימות הטלויזיוני   כולו   היה מרתק וקהל רב צפה בו מעל המרקעים.בשלב השאלות ניצל יאיר לפיד את העדרו של בנימין נתניהו ראש הממשלה ושאל אותו שאלה שמטרידה את לפיד מאז פיטוריו כשר האוצר."תקציב המדינה שהוגש להצבעה בכנסת היה התקציב החברתי ביותר וכלל תוספת של 10 מיליארד שקל,למה מנעת את התקבלותו" השאלה נשארה ללא מענה הרי היא הופנתה לראש הממשלה  שלא נוכח.אולי אחת המסקנות החשובות שראש הממשלה יכול להסיק שהנוכחות היא הדבר החשוב ביותר בכל ענין וענין.