תחילת הלחימה - מלחמת ששת הימים

 ביום ב' עם הפציע השחר המלחמה החלה , מטוסינו התקיפו את נמלי התעופה הצבאיים בכל ארצות העימות . פגעו במטוסי הקרב בנמליהם , חבלו קשות בשדות ההמראה ונטרלו את יכולת פעולתם . כוחות היבשה שעטו במהירות לסיני . כוחות האויב ניגפו לפניהם. הביצורים ויעדי האויב נכבשו בזה אחר זה במהירות, והכוחות דהרו במרחבי – סיני לכיוון תעלת סואץ .חוסין מלך ירדן שהאמין לתרועות הניצחון של נאצר , נשיא מצריים המתרברב – נסחף לקרב , הוא נידון בעל כורחו ע"י ההשגחה לצאת למלחמה , כדי  ישראל ישחרר את העיר העתיקה של ירושלים והכותל המערבי – שריד בית תפארתנו , משאת נפשנו וחלום הדורות הגדול של כל יהודי . בשעות הראשונות של המלחמה הייתה דממה תקשורתית ורק בשעת הבוקר המאוחרות הודיעו על פריצת הקרבות ...

   כל השעות עד לצהריים עסקו החיילים בניתוח המלחמה ותוצאותיה בכתיבת מכתבים, למשפחה ולחברים, שלחלק מהם היה המכתב האחרון למשפחתם.

     תכניות הלחימה של החטיבה השתנו. בשעת הצהריים הודיעו לנו כי עלייתו של אחד הגדודים לירושלים ולאחר שעה נוספת הודיעו על עלייתו של גדוד נוסף ולאחר זמן קצר על עלייתה של כל החטיבה. יעד הצניחה בוטל ופרקנו את הציוד הצניחה. ברגשי שמחה קיבלנו את שינוי יעד המלחמה, אמנם הפסדנו צניחה קרבית. חלומו של כל צנחן.

   אך הייתה בנו תחושה של גאווה והתרוממות רוח שנפל בחלקנו, אולי, לשחרר את ירושלים העתיקה, ההיסטורית, שנמצאת רק צעדים ספורים מגבולותינו, רואים אותה ולבנו נצבט מגעגועים כדברי המשורר: "הייתה לי כהר-נבו / את הקודש אראה / אך אליו לא אבוא".

   בשעות אחה"צ יצאה שיירת האוטובוסים של הצנחנים בדרכה לירושלים. בנסיעה שרנו על ירושלים: "על אויר הרים צלול כיין, ועל ריח אורנים הנישא ברוח הערביים, ועל ככר השוק הריקה" והגענו אל: "אין פוקד את הר-הבית". שרנו על "ירושלים של זהב ושל נחושת ושל אור" אט אט התחילה לחלחל לתודעה מעין חגיגיות היסטורית שעשויה להיות ודאית יותר רק עם הסתערות הר הבית.

   הגענו לבית הכרם, רוב תושבי ירושלים היו במקלטים והמעטים שהיו בחוץ ראו בנו כמצילים, ראינו בעיניהם כאילו אומרים: אנחנו מחכים לכם. זוהי שעת רצון לכבוש את ירושלים לגאול אותה ולמנוע את הסבל מהתושבים.
הם חיבקו אותנו באהבה והציפו בכל טוב.
דרבנו אותנו להתקשר למשפחותינו, הייתה להם ולנו הרגשה שלחלק מאתנו זה יהיה הקשר האחרון עם משפחתם. הרגשנו עם מאוחד, אוהב, דואג זה לזה. התעודדנו והתחזקנו מאוד.

   האירועים רדפו זה אחר זה. הירדנים הודיעו שכבר כבשו את הר – הצופים המובלעת היהודית. היה חשש שהלגיון הירדני יפרוץ לירושלים היהודית. או לחילופין, יתבהר לירדנים מצבו של הצבא המצרי הניגף מסיני וידרשו שביתת נשק.  לפיכך, תודרכנו במהירות לכיבוש ירושלים הערבית. לצנחנים יועד לפרוץ מצד הצפוני של ירושלים משתי נקודות פריצה:
אחת – נחלת שמעון, המושבה האמריקאית מוזיאון רוקפלר ודרך שכם, רח' צאלח א-דין, לשער הורדוס.
השנייה – ביה"ס לשוטרים גבעת התחמושת, שיח – ג'ראח...
היעד הגדודי של גדוד 66 של יוסי יופה לפרוץ לביה"ס לשוטרים ולכבוש את גבעת התחמושת.