מוטיב המרמה בסיפורי האבות
ברשימה על דמותה של רבקה נתקלנו במעשה מרמה מובהק, שנעשה ע"י רבקה ויעקב כלפי יצחק. מעשי מרמה לא מועטים נמצאים בסיפורי האבות, ויש לשים לב לתופעה זו.
דניאל פרידמן טוען שהסיפורים על מעשי המרמה במקרא "מתאפיינים בכך שבכולם הצליח מעשה המרמה והמבצע השיג את מטרתו" (פרידמן, הרצחת וגם ירשת, עמ' 85). יתר על-כן, הוא טוען, "בסיפורים אלו ישנו יחס סלחני למרמה, כאשר הרמאי בדרך כלל אינו נענש ולרוב מממש את את תוכניתו, ואילו קורבן המרמה סובל לעתים פגיעה קשה" (שם). לדעתו סיפורים אלו משקפים את הנורמה ששררה בעולם הקדום, לפיה רצח, גניבה, והפרת איסורים פולחניים, הם בחזקת חטאים, אך מעשי מרמה אינם נופלים לגדר זה. באותם ימים התייחסו לעורמה ככשרון או תכונה הראויים להערכה, והשימוש בהם נתפס כתכסיס לגטימי להשגת מטרה ראויה" (שם, עמ' 89).
למרות שטיעונו של פרידמן נשמע מאד משכנע, והוא מגבה אותו בעשרות דוגמאות מכל רחבי המקרא, אפשר לחלוק על קביעה זו, אם כי יש בה הרבה אמת, ולהראות כי הרמאים במקרא משלמים מחיר על מעשי המרמה, אם זה בטווח הקצר או בטווח הארוך. נראה כי מחברי המקרא היו מודעים לעקרון של "מידה כנגד מידה".
הבה נבדוק מספר מקרים בסיפורי האבות:
מעשה המרמה הראשון קשור בדמותו של אברהם:
"וַיֹּאמֶר, אֶל-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ, הִנֵּה-נָא יָדַעְתִּי, כִּי אִשָּׁה יְפַת-מַרְאֶה אָתְּ. יב וְהָיָה, כִּי-יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים, וְאָמְרוּ, אִשְׁתּוֹ זֹאת; וְהָרְגוּ אֹתִי, וְאֹתָךְ יְחַיּוּ. יג אִמְרִי-נָא, אֲחֹתִי אָתְּ--לְמַעַן יִיטַב-לִי בַעֲבוּרֵךְ, וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ". מעשה המרמה מתגלה ואברהם מגורש בבושת פנים ממצרים: "וַיִּקְרָא פַרְעֹה, לְאַבְרָם, וַיֹּאמֶר, מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי; לָמָּה לֹא-הִגַּדְתָּ לִּי, כִּי אִשְׁתְּךָ הִוא. יט לָמָה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא, וָאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה; וְעַתָּה, הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ." אמנם אברהם יוצא עם רכוש גדול ממצרים, אך תוך כדי השפלה.
הסיפור הזה חוזר על עצמו בימי בנו יצחק: " וַיֵּשֶׁב יִצְחָק, בִּגְרָר. ז וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם, לְאִשְׁתּוֹ, וַיֹּאמֶר, אֲחֹתִי הִוא: כִּי יָרֵא, לֵאמֹר אִשְׁתִּי, פֶּן-יַהַרְגֻנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עַל-רִבְקָה, כִּי-טוֹבַת מַרְאֶה הִוא. ח וַיְהִי, כִּי אָרְכוּ-לוֹ שָׁם הַיָּמִים, וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים, בְּעַד הַחַלּוֹן; וַיַּרְא, וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק, אֵת, רִבְקָה אִשְׁתּוֹ. ט וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְיִצְחָק, וַיֹּאמֶר אַךְ הִנֵּה אִשְׁתְּךָ הִוא, וְאֵיךְ אָמַרְתָּ, אֲחֹתִי הִוא; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, יִצְחָק, כִּי אָמַרְתִּי, פֶּן-אָמוּת עָלֶיהָ. י וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ, מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ; כִּמְעַט שָׁכַב אַחַד הָעָם, אֶת-אִשְׁתֶּךָ, וְהֵבֵאתָ עָלֵינוּ, אָשָׁם."
גם כאן השקר מתגלה ויצחק מושפל. אך שוב יש לציין כי כלכלית הוא לא נפגע " וַיִּגְדַּל, הָאִישׁ; וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל, עַד כִּי-גָדַל מְאֹד".
קשה מאד לברר מהי עמדת המחבר המקראי במקרים אלו. מצד אחד ההזדהות המוסרית של הקורא היה עם הקרבנות, מצד שני המחבר המקראי רוצה להראות כי ה' עוזר למאמיניו בכל המקרים.
בסיפורי יעקב ישנם לא מעט סיפורי מרמה ועורמה. בסיפור המרמה של יעקב ורבקה כבר עסקנו. על-פניו נראה כי פרידמן צודק והמרמים יצאו נשכרים, ולעומת המרומים יצאו וידם על התחתונה. אך נזכור כי יעקב היה בסכנת מוות אחרי המעשה הזה, וכי נאלץ לגלות מארצו ומשפחתו למשך עשרים שנה. המקרה של החלפת רחל בלאה מסמל יותר מכל את טענתי כי המרמה יענש לפי הכלל של מידה כנגד מידה:
"יֶּאֱסֹף לָבָן אֶת-כָּל-אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם, וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה. כג וַיְהִי בָעֶרֶב--וַיִּקַּח אֶת-לֵאָה בִתּוֹ, וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו; וַיָּבֹא, אֵלֶיהָ. כד וַיִּתֵּן לָבָן לָהּ, אֶת-זִלְפָּה שִׁפְחָתוֹ--לְלֵאָה בִתּוֹ, שִׁפְחָה. כה וַיְהִי בַבֹּקֶר, וְהִנֵּה-הִוא לֵאָה; וַיֹּאמֶר אֶל-לָבָן, מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי--הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ, וְלָמָּה רִמִּיתָנִי. כו וַיֹּאמֶר לָבָן, לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ--לָתֵת הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה."
כך גם חז"ל הבינו את הסיפור הזה ויצרו מדרשים רבים עליו:
"בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת ויצא פרשה ע
"כל ההוא ליליא הוה צוח לה רחל והיא מעניא ליה, בצפרא והנה היא לאה, אמר מה רמייתה בת רמאי, אמרה ליה ואית ספר דלית ליה תלמידין, לא כך הוה אבוך צוח לך עשו ואת עני ליה אף את קרית לי ואנא עניתי לך." (וכל אותו לילה הוא קורא לה רחל והיא עונה לו. בבוקר – והנה היא לאה. אמר לה: רמאית בת הרמאי, האם לא בלילה הייתי קורא רחל ואת ענית לי? אמרה לו היש סופר שאין לו תלמידים? ולא כך היה אביך קורא לך עשיו ואתה עונה לו?"
מעשי המרמה בספר בראשית לא מסתיימים בסיפור זה. לבן מרמה את יעקב ויעקב מרמה את לבן בפרשת הכבשים העקודות. רחל מרמה את אביה בפרשת התרפים. בניו של יעקב מרמים אותו בפרשת דינה, וכמובן שמרמים את אנשי שכם. בהמשך, בני יעקב ירמו אותו בפרשה הטרגית של מכירת יוסף. תמר מרמה את יהודה ומכריחה אותו לייבם אותה, והדוגמאות למעשי מרמה מוצלחים פזורות לאורך כל התנ"ך.
לכן אינני יכול לשלול לגמרי את התיאוריה של פרידמן. אני מתנחם בכך שחז"ל גינו בדרך כלל את מעשי המרמה הללו, כי הם היו ברמה מוסרית גבוהה יותר. ברשימה על דמותה של רבקה נתקלנו במעשה מרמה מובהק, שנעשה ע"י רבקה ויעקב כלפי יצחק. מעשי מרמה לא מועטים נמצאים בסיפורי האבות, ויש לשים לב לתופעה זו.
דניאל פרידמן טוען שהסיפורים על מעשי המרמה במקרא "מתאפיינים בכך שבכולם הצליח מעשה המרמה והמבצע השיג את מטרתו" (פרידמן, הרצחת וגם ירשת, עמ' 85). יתר על-כן, הוא טוען, "בסיפורים אלו ישנו יחס סלחני למרמה, כאשר הרמאי בדרך כלל אינו נענש ולרוב מממש את את תוכניתו, ואילו קורבן המרמה סובל לעתים פגיעה קשה" (שם). לדעתו סיפורים אלו משקפים את הנורמה ששררה בעולם הקדום, לפיה רצח, גניבה, והפרת איסורים פולחניים, הם בחזקת חטאים, אך מעשי מרמה אינם נופלים לגדר זה. באותם ימים התייחסו לעורמה ככשרון או תכונה הראויים להערכה, והשימוש בהם נתפס כתכסיס לגטימי להשגת מטרה ראויה" (שם, עמ' 89).
למרות שטיעונו של פרידמן נשמע מאד משכנע, והוא מגבה אותו בעשרות דוגמאות מכל רחבי המקרא, אפשר לחלוק על קביעה זו, אם כי יש בה הרבה אמת, ולהראות כי הרמאים במקרא משלמים מחיר על מעשי המרמה, אם זה בטווח הקצר או בטווח הארוך. נראה כי מחברי המקרא היו מודעים לעקרון של "מידה כנגד מידה".
הבה נבדוק מספר מקרים בסיפורי האבות:
מעשה המרמה הראשון קשור בדמותו של אברהם:
"וַיֹּאמֶר, אֶל-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ, הִנֵּה-נָא יָדַעְתִּי, כִּי אִשָּׁה יְפַת-מַרְאֶה אָתְּ. יב וְהָיָה, כִּי-יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים, וְאָמְרוּ, אִשְׁתּוֹ זֹאת; וְהָרְגוּ אֹתִי, וְאֹתָךְ יְחַיּוּ. יג אִמְרִי-נָא, אֲחֹתִי אָתְּ--לְמַעַן יִיטַב-לִי בַעֲבוּרֵךְ, וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ". מעשה המרמה מתגלה ואברהם מגורש בבושת פנים ממצרים: "וַיִּקְרָא פַרְעֹה, לְאַבְרָם, וַיֹּאמֶר, מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי; לָמָּה לֹא-הִגַּדְתָּ לִּי, כִּי אִשְׁתְּךָ הִוא. יט לָמָה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא, וָאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה; וְעַתָּה, הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ." אמנם אברהם יוצא עם רכוש גדול ממצרים, אך תוך כדי השפלה.
הסיפור הזה חוזר על עצמו בימי בנו יצחק: " וַיֵּשֶׁב יִצְחָק, בִּגְרָר. ז וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם, לְאִשְׁתּוֹ, וַיֹּאמֶר, אֲחֹתִי הִוא: כִּי יָרֵא, לֵאמֹר אִשְׁתִּי, פֶּן-יַהַרְגֻנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עַל-רִבְקָה, כִּי-טוֹבַת מַרְאֶה הִוא. ח וַיְהִי, כִּי אָרְכוּ-לוֹ שָׁם הַיָּמִים, וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים, בְּעַד הַחַלּוֹן; וַיַּרְא, וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק, אֵת, רִבְקָה אִשְׁתּוֹ. ט וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְיִצְחָק, וַיֹּאמֶר אַךְ הִנֵּה אִשְׁתְּךָ הִוא, וְאֵיךְ אָמַרְתָּ, אֲחֹתִי הִוא; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, יִצְחָק, כִּי אָמַרְתִּי, פֶּן-אָמוּת עָלֶיהָ. י וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ, מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ; כִּמְעַט שָׁכַב אַחַד הָעָם, אֶת-אִשְׁתֶּךָ, וְהֵבֵאתָ עָלֵינוּ, אָשָׁם."
גם כאן השקר מתגלה ויצחק מושפל. אך שוב יש לציין כי כלכלית הוא לא נפגע " וַיִּגְדַּל, הָאִישׁ; וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל, עַד כִּי-גָדַל מְאֹד".
קשה מאד לברר מהי עמדת המחבר המקראי במקרים אלו. מצד אחד ההזדהות המוסרית של הקורא היה עם הקרבנות, מצד שני המחבר המקראי רוצה להראות כי ה' עוזר למאמיניו בכל המקרים.
בסיפורי יעקב ישנם לא מעט סיפורי מרמה ועורמה. בסיפור המרמה של יעקב ורבקה כבר עסקנו. על-פניו נראה כי פרידמן צודק והמרמים יצאו נשכרים, ולעומת המרומים יצאו וידם על התחתונה. אך נזכור כי יעקב היה בסכנת מוות אחרי המעשה הזה, וכי נאלץ לגלות מארצו ומשפחתו למשך עשרים שנה. המקרה של החלפת רחל בלאה מסמל יותר מכל את טענתי כי המרמה יענש לפי הכלל של מידה כנגד מידה:
"יֶּאֱסֹף לָבָן אֶת-כָּל-אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם, וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה. כג וַיְהִי בָעֶרֶב--וַיִּקַּח אֶת-לֵאָה בִתּוֹ, וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו; וַיָּבֹא, אֵלֶיהָ. כד וַיִּתֵּן לָבָן לָהּ, אֶת-זִלְפָּה שִׁפְחָתוֹ--לְלֵאָה בִתּוֹ, שִׁפְחָה. כה וַיְהִי בַבֹּקֶר, וְהִנֵּה-הִוא לֵאָה; וַיֹּאמֶר אֶל-לָבָן, מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי--הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ, וְלָמָּה רִמִּיתָנִי. כו וַיֹּאמֶר לָבָן, לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ--לָתֵת הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה."
כך גם חז"ל הבינו את הסיפור הזה ויצרו מדרשים רבים עליו:
"בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת ויצא פרשה ע
"כל ההוא ליליא הוה צוח לה רחל והיא מעניא ליה, בצפרא והנה היא לאה, אמר מה רמייתה בת רמאי, אמרה ליה ואית ספר דלית ליה תלמידין, לא כך הוה אבוך צוח לך עשו ואת עני ליה אף את קרית לי ואנא עניתי לך." (וכל אותו לילה הוא קורא לה רחל והיא עונה לו. בבוקר – והנה היא לאה. אמר לה: רמאית בת הרמאי, האם לא בלילה הייתי קורא רחל ואת ענית לי? אמרה לו היש סופר שאין לו תלמידים? ולא כך היה אביך קורא לך עשיו ואתה עונה לו?"
מעשי המרמה בספר בראשית לא מסתיימים בסיפור זה. לבן מרמה את יעקב ויעקב מרמה את לבן בפרשת הכבשים העקודות. רחל מרמה את אביה בפרשת התרפים. בניו של יעקב מרמים אותו בפרשת דינה, וכמובן שמרמים את אנשי שכם. בהמשך, בני יעקב ירמו אותו בפרשה הטרגית של מכירת יוסף. תמר מרמה את יהודה ומכריחה אותו לייבם אותה, והדוגמאות למעשי מרמה מוצלחים פזורות לאורך כל התנ"ך.
לכן אינני יכול לשלול לגמרי את התיאוריה של פרידמן. אני מתנחם בכך שחז"ל גינו בדרך כלל את מעשי המרמה הללו, כי הם היו ברמה מוסרית גבוהה יותר.