בת שבע אשה חזקה או חלשה

בת-שבע, כבשה תמה, או אשה אמביציוזית חסרת מעצורים?

"וַיְהִ֣י לְעֵ֣ת הָעֶ֗רֶב וַיָּ֨קָם דָּוִ֜ד מֵעַ֤ל מִשְׁכָּבוֹ֙ וַיִּתְהַלֵּךְ֙ עַל־גַּ֣ג בֵּית־הַמֶּ֔לֶךְ וַיַּ֥רְא אִשָּׁ֛ה רֹחֶ֖צֶת מֵעַ֣ל הַגָּ֑ג וְהָ֣אִשָּׁ֔ה טוֹבַ֥ת מַרְאֶ֖ה מְאֹֽד:

(ג) וַיִּשְׁלַ֣ח דָּוִ֔ד וַיִּדְרֹ֖שׁ לָֽאִשָּׁ֑ה וַיֹּ֗אמֶר הֲלוֹא־זֹאת֙ בַּת־שֶׁ֣בַע בַּת־אֱלִיעָ֔ם אֵ֖שֶׁת אוּרִיָּ֥ה הַחִתִּֽי:

(ד) וַיִּשְׁלַח֩ דָּוִ֨ד מַלְאָכִ֜ים וַיִּקָּחֶ֗הָ וַתָּב֤וֹא אֵלָיו֙ וַיִּשְׁכַּ֣ב עִמָּ֗הּ וְהִ֥יא מִתְקַדֶּ֖שֶׁת מִטֻּמְאָתָ֑הּ וַתָּ֖שָׁב אֶל־ בֵּיתָֽהּ."

היה לי מורה נערץ בלימודי לתואר הראשון, שאמר לנו כך: לפני שאתם פונים לכל הפרשנים, תרשמו מה קשה לכם, או לך, עם הטקסט הזה. כלומר, תשאל שאלות, ואחר-כך תחפשו את התשובות אצל הפרשנים.

השאלה הראשונה שעולה אצלי היא מדוע בת שבע מתרחצת על הגג, ועוד כאשר היא יודעת שבית המלך הרבה יותר גבוה מביתה וסמוך לביתה? שאלה אחרת היא האם כך נהגה מימים ימימה או שזו הייתה הופעת בכורה? ושאלה נוספת היא האם לא תיזמנה את המופע כאשר בעלה אינו בבית, במלחמה, וכאשר היא יודעת שדוד לא יצא למלחמה? בקיצור השאלה היא האם לא הייתה פה מלכודת מצד בת-שבע, שידעה כי היא אשה מאד יפה ודוד יילכד ברשת?

אני פונה לפרשנים הראשונים של התנ"ך – חז"ל - ורואה שהם חושבים שהיא התרחצה על הגג מתוך כוונה ללכוד את דוד:

"מרבדים עשתה לה זו בת-שבע, שראתה ברוח הקודש שראוי לצאת מדוד בן...בכל יום הייתה לובשת בגדי שיריים, אלף בשחרית ואלף בצהריים ואלף בין הערכיים. והייתה מתקשת במאה וחמישים בשמים, והייתה מעטפת באלף ושמונים איצטלות של זהב, והייתה עומדת כנגד דוד כדי שיראה אותה ויסביר לה פנים. כיוון שראתה כי לא הסביר לה פנים, עלתה לגג וישבה ערומה, והייתה רוחצת על הגג כשהיא ערומה. כיוון שראה דוד שלח ולקחה וגו'" (מדרש משלי, לא, כב, גנזי שעכטער א, ניו-יורק, תרפ"ח, עמ' 166).

אמנם אפשר לטעון כי חז"ל היו מוטים ושאיפתם המרכזית היא להפחית את אשמתו של דוד, אך יש גם פרשנים מודרניים החושדים במניעי רחצתה על הגג.

אביא את דבריו של משה גרסיאל, חוקר חשוב של ספר שמואל: רחצתה של בת שבע בחצר לא היה זה אירוע חוזר שבו ניסתה במשך ימים מספר להביא את דוד שיבחין בה ויחשוק בה. כלומר היה זה אירוע חד-פעמי. האשה רחצה קרוב לוודאי בחצרה, אולי בחצר פנימית של ביתה. דוד יכול היה להבחין בה בגלל יתרון הגובה של ביתו". לדעת גרסיאל המחבר מטעים כי לא הייתה מלכודת מצד בת-שבע וכי היא אינה היוזמת את הרומן שלה עם דוד. "העובדה שהייתה זו יוזמתו של דוד מצויינת ע"י סידרת פעלים המציינים את פעלתנותו של דוד: וירא...וישלח...וידרש...ויקחה... וישכב עמה." (עולם התנ"ך, שמואל א').

אני לא משתכנע מדבריו, דווקא משום שהוא מציין שלא היה זה נוהגה הרגיל.

 יאיר זקוביץ סבור כי המחבר המקראי מגנה אותה על הפאסיביות שלה ועל שיתוף הפעולה שלה עם דוד. זקוביץ טוען כי המחבר התנכ"י משווה באופן סמוי את התנהגות בת-שבע עם התנהגות תמר ואביגיל. תמר עשתה מה שעשתה לשם מצווה ואילו בת-שבע קיבלה על עצמה את רצון המלך בעודה אשת איש" (דוד, מרועה למשיח, עמ' 81). תמר התמודדה בנחישות עם עולם הגברים, עם הנורמות שלו ולא קיבלה את הדין. בת-שבע נכנעה "ללא קרב". ז'קוביץ מראה כי סיפור אביגיל קשור לסיפור בת-שבע בקישורים לשוניים רבים. אך התנהגותה של אביגיל אמיצה, היא מצליחה לשכנע את דוד לא לבזות את עצמו, לא לתת דרור ליצריו, ולא לעבור על חוקי המוסר. בת-שבע לא מנסה להתמודד אתו כלל. נכנעת בדממה לרצונו, להפרת חוקי המוסר, והיא שותפה למותו של בעלה.

אני מוצא עצמי יותר קרוב לעמדתו של זקוביץ. יש מי שיאמר: היא לא הייתה יכולה לסרב למלך! אני לא מקבל את זה. מה היה קורה לבת-שבע אם הייתה מסרבת לשליחיו של דוד? לדעתי לא היה קורה לה כלום. היא היתה אשתו של מפקד חשוב בצבא דוד, אחד משלושים הגיבורים של דוד, ויש מדרשים האומרים כי אחיתפל יועצו הבכיר של דוד, היה סבה. ראינו במקרה של אביגיל ויותר מאוחר במקרה "האשה החכמה" שנשים יכולות להשפיע על דוד. דוד לא יכול היה להרשות לעצמו לחטוף אותה, או להוציא אותה להורג. דוד גם היה מאד רגיש לשמו הטוב כפי שמראה המקרה עם רצח אבנר בן-נר ובסיפורנו מאמציו לגולל את ההריון על אוריה.

לדעתי העובדה שהיא רצה לספר לדוד על ההריון שלה מלמדת על כוונתה להגיע לחצר המלך. גם באותם זמנים ידעו לעשות הפלות. אבל בת-שבע בוחרת להודיע לדוד על הריונה:"וַתַּ֖הַר הָֽאִשָּׁ֑ה וַתִּשְׁלַח֙ וַתַּגֵּ֣ד לְדָוִ֔ד וַתֹּ֖אמֶר הָרָ֥ה אָנֹֽכִי" (שמואל ב פרק יא). מה היא רצתה שדוד יעשה, ומה הוא יכל עשות?

לשיא הפאסיביות היא מגיעה כאשר אוריה מתייצב לפני המלך ושוהה בעיר, בארמון הניצב כמה עשרות מטרים מביתה. בטוח שהיא יודעת שהוא הגיע. במקום קטן כמו ירושלים של ימי דוד אין סודות. מוזר שדוד לא ניסה להפעיל אותה כדי שתשכנע את אוריה שירד לביתו. כנראה שהוא הבין שמאשה כה פאסיבית לא תצמח הישועה.

בת-שבע במאבק על ירושת הכתר

בת שבע נעלמה מעינינו במשך פרקים רבים בספר שמואל, ומופיעה שוב במלכים א' בפרשת מאבק הירושה. לפנינו בת שבע אחרת, בת-שבע אקטיבית, בעלת יכולת ביטוי, שאינה חוששת להתעמת עם המלך:

" וַיִּזְבַּ֣ח אֲדֹנִיָּ֗הוּ צֹ֤אן וּבָקָר֙ וּמְרִ֔יא עִ֚ם אֶ֣בֶן הַזֹּחֶ֔לֶת אֲשֶׁר־אֵ֖צֶל עֵ֣ין רֹגֵ֑ל וַיִּקְרָ֗א אֶת־כָּל־אֶחָיו֙ בְּנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וּלְכָל־אַנְשֵׁ֥י יְהוּדָ֖ה עַבְדֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ:

(י) וְֽאֶת־נָתָן֩ הַנָּבִ֨יא וּבְנָיָ֜הוּ וְאֶת־הַגִּבּוֹרִ֛ים וְאֶת־שְׁלֹמֹ֥ה אָחִ֖יו לֹ֥א קָרָֽא:

(יא) וַיֹּ֣אמֶר נָתָ֗ן אֶל־בַת־שֶׁ֤בַע אֵם־שְׁלֹמֹה֙ לֵאמֹ֔ר הֲל֣וֹא שָׁמַ֔עַתְּ כִּ֥י מָלַ֖ךְ אֲדֹנִיָּ֣הוּ בֶן־חַגִּ֑ית וַאֲדֹנֵ֥ינוּ דָוִ֖ד לֹ֥א יָדָֽע:

(יב) וְעַתָּ֕ה לְכִ֛י אִיעָצֵ֥ךְ נָ֖א עֵצָ֑ה וּמַלְּטִי֙ אֶת־נַפְשֵׁ֔ךְ וְאֶת־נֶ֥פֶשׁ בְּנֵ֖ךְ שְׁלֹמֹֽה:

(יג) לְכִ֞י וּבֹ֣אִי׀ אֶל־הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֗ד וְאָמַ֤רְתְּ אֵלָיו֙ הֲלֹֽא־אַתָּ֞ה אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֗לֶךְ נִשְׁבַּ֤עְתָּ לַאֲמָֽתְךָ֙ לֵאמֹ֔ר כִּֽי־ שְׁלֹמֹ֤ה בְנֵךְ֙ יִמְלֹ֣ךְ אַחֲרַ֔י וְה֖וּא יֵשֵׁ֣ב עַל־כִּסְאִ֑י וּמַדּ֖וּעַ מָלַ֥ךְ אֲדֹנִיָּֽהוּ:

(יד) הִנֵּ֗ה עוֹדָ֛ךְ מְדַבֶּ֥רֶת שָׁ֖ם עִם־הַמֶּ֑לֶךְ וַאֲנִי֙ אָב֣וֹא אַחֲרַ֔יִךְ וּמִלֵּאתִ֖י אֶת־דְּבָרָֽיִךְ:

(טו) וַתָּבֹ֨א בַת־שֶׁ֤בַע אֶל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַחַ֔דְרָה וְהַמֶּ֖לֶךְ זָקֵ֣ן מְאֹ֑ד וַֽאֲבִישַׁג֙ הַשּׁ֣וּנַמִּ֔ית מְשָׁרַ֖ת אֶת־הַמֶּֽלֶךְ:

(טז) וַתִּקֹּ֣ד בַּת־שֶׁ֔בַע וַתִּשְׁתַּ֖חוּ לַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ מַה־לָּֽךְ:

(יז) וַתֹּ֣אמֶר ל֗וֹ אֲדֹנִי֙ אַתָּ֨ה נִשְׁבַּ֜עְתָּ בַּֽיקֹוָ֤ק אֱלֹהֶ֙יךָ֙ לַֽאֲמָתֶ֔ךָ כִּֽי־שְׁלֹמֹ֥ה בְנֵ֖ךְ יִמְלֹ֣ךְ אַחֲרָ֑י וְה֖וּא יֵשֵׁ֥ב עַל־כִּסְאִֽי:

(יח) וְעַתָּ֕ה הִנֵּ֥ה אֲדֹנִיָּ֖ה מָלָ֑ךְ וְעַתָּ֛ה אֲדֹנִ֥י הַמֶּ֖לֶךְ לֹ֥א יָדָֽעְתָּ:"

(יט) וַ֠יִּזְבַּח שׁ֥וֹר וּֽמְרִיא־וְצֹאן֘ לָרֹב֒ וַיִּקְרָא֙ לְכָל־בְּנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וּלְאֶבְיָתָר֙ הַכֹּהֵ֔ן וּלְיֹאָ֖ב שַׂ֣ר הַצָּבָ֑א וְלִשְׁלֹמֹ֥ה עַבְדְּךָ֖ לֹ֥א קָרָֽא:

(כ) וְאַתָּה֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ עֵינֵ֥י כָל־יִשְׂרָאֵ֖ל עָלֶ֑יךָ לְהַגִּ֣יד לָהֶ֔ם מִ֗י יֵשֵׁ֛ב עַל־כִּסֵּ֥א אֲדֹנִֽי־הַמֶּ֖לֶךְ אַחֲרָֽיו:

(כא) וְהָיָ֕ה כִּשְׁכַ֥ב אֲדֹנִֽי־הַמֶּ֖לֶךְ עִם־אֲבֹתָ֑יו וְהָיִ֗יתִי אֲנִ֛י וּבְנִ֥י שְׁלֹמֹ֖ה חַטָּאִֽים:

(כב) וְהִנֵּ֛ה עוֹדֶ֥נָּה מְדַבֶּ֖רֶת עִם־הַמֶּ֑לֶךְ וְנָתָ֥ן הַנָּבִ֖יא בָּֽא:

הרקע לאירועים אלו הוא זקנתו ותשישותו של המלך דוד, שאינו מסוגל להעביר את כסאו בצורה מסודרת. הנורמה בבית דוד היא שהבכור יורש את כסא המלכות. אך לאחר רצח אמנון שהיה הבכור והיה המועמד לרשת את דוד, ולאחר מות אבשלום שהיה הבכור לא ברור לגמרי מי יהיה היורש. מכל מקום לאדניה שהוא עכשיו הבכור ברור מזה זמן שהוא היורש. הוא נוהג בגינוני מלכות ודוד לא עוצר אותו: "וַאֲדֹנִיָּ֧ה בֶן־חַגִּ֛ית מִתְנַשֵּׂ֥א לֵאמֹ֖ר אֲנִ֣י אֶמְלֹ֑ךְ וַיַּ֣עַשׂ ל֗וֹ רֶ֚כֶב וּפָ֣רָשִׁ֔ים וַחֲמִשִּׁ֥ים אִ֖ישׁ רָצִ֥ים לְפָנָֽיו:

(ו) וְלֹֽא־עֲצָב֨וֹ אָבִ֤יו מִיָּמָיו֙ לֵאמֹ֔ר מַדּ֖וּעַ כָּ֣כָה עָשִׂ֑יתָ וְגַם־ה֤וּא טֽוֹב־תֹּ֙אַר֙ מְאֹ֔ד וְאֹת֥וֹ יָלְדָ֖ה אַחֲרֵ֥י אַבְשָׁלֽוֹם:"

לאדניה יש גם לא מעט אוהדים בעלי השפעה כמו יואב שר הצבא, אביתר הכהן ואולי גם כל בני המלך. וכך קורה שאדניה מארגן לעצמו טקס הכתרה מבלי ליידע את דוד על-כך ומבלי להזמין את שלמה, בת שבע, צדוק הכהן, בניהו בן-יהוידע ונתן הנביא. ברור שהם אופוזיציה מסומנת והם בסכנת חיים.

השאלה המעניינת בפרשה זו היא האם הייתה שבועה כזו מצד דוד, או שנתן ובת-שבע ניצלו את בלבולו של דוד הזקן והמציאו שבועה כזו. שבועה כזו לא נזכרת כלל בספר שמואל ב' ואף נתן בדבריו אל המלך אינו מזכירה כלל. ואעפ"כ יאירה אמית חוקרת בכירה מאונ' תל-אביב בוחרת להאמין שהייתה שבועה כזו באומרה: "יש שהמחבר המקראי נוקט טכניקה של הבטה לאחור". הדוגמה שהיא מביאה (בראשית, מ"ב, כא-כב) לא משכנעת בעיני (עולם התנ"ך, מלכים א', עמ' 24). גם זקוביץ נוטה להאמין שאכן הייתה שבועה כזו כי אין לדעתו להניח שדוד היה חוזר על שבועה שבדה נתן מליבו: " כִּ֡י כַּאֲשֶׁר֩ נִשְׁבַּ֨עְתִּי לָ֜ךְ בַּיקֹוָ֨ק אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר כִּֽי־שְׁלֹמֹ֤ה בְנֵךְ֙ יִמְלֹ֣ךְ אַחֲרַ֔י וְה֛וּא יֵשֵׁ֥ב עַל־ כִּסְאִ֖י תַּחְתָּ֑י כִּ֛י כֵּ֥ן אֶעֱשֶׂ֖ה הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה:" (מלכים א פרק א פסוק ל). זקוביץ טוען עוד כי זכרונו של דוד היה "חד כתער" בצוותו על שלמה להינקם מאויביו (שם, עמ' 19).

אני לא חושב שהייתה שבועה כזו:

א. לאורך כל שמ"ב היא אינה נזכרת. שלמה לא מוזכר כלל במאבקי הירושה בשמ"ב.

ב. נתן אינו מזכיר אותה בפני המלך.

ג. בת-שבע לא נזכרת בה בכוחות עצמה.

ד. שבועה באותם ימים הייתה עסק רציני, ודוד שנשבע ליהונתן שלא יכרית את זרעו מקיים את שבועתו בקפדנות כלפי בנו מפיבושת.

את הכרעתו של דוד לפעול למען הכתרת שלמה, אני מסביר בעקבות זקוביץ, בהאשמת בת-שבע את דוד באי כיבוד השבועה, בסכנה האורבת לה ולבנה, והאשמת נתן שמראה למלך כי הוא אינו יודע מה קורה בממלכה, ואדניה כבר מולך מעל לראשו – כל אלו גורמים לדוד להבין שההיסטוריה לא תוציא אותו "טוב במיוחד" מהסיפור הזה, ולדוד תמיד הייתה חשובה תדמיתו.

דמותה של בת-שבע מאד שונה מהדמות שהכרנו בשמואל ב'. את מקומה במיטתו של דוד הפקירה לגמרי, וכנראה גם את הטיפול בו. לא איכפת לה כלל שבחיק דוד שוכבת יפהפיה מהממת. היא כלל לא מתייחסת אליה בכניסתה לחדר. היא מקושרת היטב עם יועצו הבכיר של המלך. היא מיד יוצאת לפעולה כשנתן מורה לעשות זאת.יש לה מענה לשון חד ובהיר, והיא אינה מהססת לסטות מהוראות נתן ולהוסיף עוד מרכיבים:

"וְאַתָּה֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ עֵינֵ֥י כָל־יִשְׂרָאֵ֖ל עָלֶ֑יךָ לְהַגִּ֣יד לָהֶ֔ם מִ֗י יֵשֵׁ֛ב עַל־כִּסֵּ֥א אֲדֹנִֽי־הַמֶּ֖לֶךְ אַחֲרָֽיו:

(כא) וְהָיָ֕ה כִּשְׁכַ֥ב אֲדֹנִֽי־הַמֶּ֖לֶךְ עִם־אֲבֹתָ֑יו וְהָיִ֗יתִי אֲנִ֛י וּבְנִ֥י שְׁלֹמֹ֖ה חַטָּאִֽים:"

לסיכום: האם אני אוהב את הדמות הזו? לא כל-כך. כבר ראינו נשים כאביגיל שנמשכו לדמותו של המלך, ורצו להסתפח לחצרו. כנראה שבת-שבע שייכת לסוג נשים זה. אחרת אין להבין את הרחצה בעירום לעיני המלך, את שתיקתה כאשר עבדי המלך לוקחים אותה, אשתו של אחד הקצינים הבכירים, למיטתו של המלך. את הודעתה למלך על הריונה ואת נישואיה המהירים לרוצח בעלה. המערכה האחרונה במלכים א', מוכיחה שחשדותי לגבי מעשיה בשמואל ב' אינם מצוצים מהאצבע.

איתן