חידת החיים

"עבודה אחרונה" – החיים כריצה אינסופית

ב"עבודה אחרונה" מאת אוהד נהרין, ממשיכים רקדני להקת מחול בת-שבע הנפלאים לחקור את תנועת הגוף כביטוי ההומני והמסעיר ביותר של אמנויות הבמה ולעבד את המנעד הגדול של התחושות והרגשות לאירוע בימתי.

 צילום: אברהם אסקף

התוכן:

דממה באולם. המופע מתחיל. רקדנית בשמלה כחולה ונעלי ספורט רצה ורצה במקום על משטח נע באחורי הבמה. פניה נשואות רק קדימה. כך היא רצה במשך 65 דקות. כל המופע. באותו קצב.

במרחק מה, בצד הבמה משמאל נראית מעין חומה, שעוררה בי אסוציאציה של סורגים. מעצור. הרקדנית לא מביטה לעברם.

אלו  הם חייה של הרקדנית המסמלת לדעתי את חיי כולנו בתקופה הנוכחית. כולנו רוצים להספיק 'לרקוד על כל החתונות' כדי לעמוד בקצב המשימות המוטלות עלינו.

החיים נראים כריצה מתמדת. רקדן אחר נכנס לבמה מהקצה השני של הבמה, נע באיטיות, כפוף, מבצע תנועות מעגליות המעוררות התפעלות. המוזיקה מונוטונית עם מעין 'הפרעות' בסאונד.

רקדנים נוספים מצטרפים לבמה, נעים בסולו או בדואט. נראה כי כל אחד שקוע בעולמו, מביע את עצמו בשפה התנועתית שאותה סיגל עם אוהד נהרין – "שפת הגאגא".

נהרין, המצטייר בעיני רוחי כנהר גואה השופע יצירתיות מאפשר לכל אחד מקהל הצופים להפעיל את מוחו, לחשוב ולפרש בעצמו את משמעות התנועות הניגלות לעיניו על הבמה.

למרות המונוטוניות של המוזיקה, חשתי במתח פנימי, כאילו משהו עומד להתפוצץ בסוף. ואכן לפתע הבמה הופכת להר געש של תנועה. ארבעה רקדנים מתפרצים לבמה. אחד אוחז רעשן ענק. אחד מנקה רובה 16M

שיורה קונפטי. אחד אוחז בדגל כניעה לבן ואחד אוחז במיקרופון – כל אלה אמורים כנראה להוות תזכורת ליצירותיו הקודמות של נהרין.

רגע השיא מתבטא בכריכת כל הרקדנים שעל הבמה במסקינג טייפ. אולם, הם ממשיכים לנוע גם כשהם קשורים. גם כשהם נופלים לרצפה. הודפים כל מכשול.

היצירה נמשכת. גם הרקדנית הרצה ממשיכה לרוץ עם דגל הכניעה הלבן שהונח בידה כשהיא נקשרת אחרונה. עלטה. סוף היצירה.

מחיאות כפיים סוערות וממושכות עוררו אותי לחזור למציאות, לקום על הרגליים, אך מראה הרקדנים המצויינים עולה לנגד עיני תמונות-תמונות. שעות ארוכות. צפיתי במופע ביום שישי האחרון ועד עכשיו אני מנסה לרדת לעומק היצירה ולמשמעותה בדומה לצוללן, המנסה לרדת לעומק המצולות.

היוצרים:

עיצוב תאורה: אבי יונה בואנו (במבי)

עריכת ועיצוב פסקול: מקסים וואראט

מוסיקה מקורית: גרישה ליכטנברגר

עיצוב במה: זוהר שואף

עיצוב תלבושות: ארי נקמורה

אסיסטנטים לאוהד נהרין ומקסים וואראט: אריאל כהן, גיא שומרוני

מאמן ריצה: מרק אור

הפקה של להקת מחול בת-שבע בשיתוף פסטיבל מונפלייה 2015 והמרכז האירופאי לאמנויות, דרזדן

בתמיכת קרן בת-שבע להפקות חדשות, וקרן דליה ואלי הורביץ בע"מ (חל"צ)

בביצוע רקדני להקת מחול בת-שבע לעונת 2019-2018:

איתי אקסלרד (ישראל), אימרה ואן אופסטל (הולנד), בילי בארי (ארה"ב), יעל בן-עזר (ישראל), בן גרין (ארה"ב), צ'יאקי הוריטה (יפן), ארז זוהר (ישראל), עדי זלטין (ישראל), מתן כהן (ישראל), רני לבצלטר (ישראל), הוגו מרמלדה (פורטוגל), ארי נקמורה (יפן), יוני סימון (ישראל), חני סירקיס (ישראל), אמליה סמית' (קנדה), ניצן רסלר (ישראל), קייל שוריך (ארה"ב)

בהשתתפות: קורנליה מריה תמרה לך

יום חמישי 25 ביולי בשעה 21:00

יום שישי 26 ביולי בשעה 14:00

בית האופרה – המשכן לאמנויות הבמה, תל-אביב.

יצירה עוצרת נשימה בזכות הביצוע היוצא מן הכלל של רקדני בת-שבע, והדרך בה נהרין יכול לעורר מצבים של תענוג, כאב טירוף וסוג של חייתיות דרך התנועה שלו.

חוויה עוצמתית.