אמרות כנף (תובנות - לחיים)

מוטי בוקר טוב...

הבד שהאימא האטיופית קשרהאת

 תינוקה .נהוג באפריקה לימים.שודרגה ניקראת מנשא ..אימהות רבות משתמשות .

יש מנשאת גב ..ומנשאת בטן ..ובווריציות שונות ומגוונות צבעוניות..

כסבתא העדפתי את העגלה עם כל הגירויים לתינוקות שיהיה להם מה להשליך..

תודה ...שבת שלום

 מדלן ...ראשית תודה על-התייחסותך.  ובכן...המנשא שציינת אני פוגש-בו בכמויות מזעריות. ובעיקר...על חוף-הים.   שמחתי-לדעת שהעדפת עגלה כדי...שיהיו-להם גירויים ומה-להשליך.   אבל...אולי זה השעור הראשון שאנו מקנים-להם והוא...להשליכנו (בהלצה) לעת-זיקנה.   לא כתבת מילה אודות הבכיינות ש...לא-מובנת בהשוואת (חלק)  מהתינוקות-הישראלים לתינוק האתיופי שבמנשא (שמיכה).   ובינתיים...להתראות   ושבת-שלום.

היי מוטי..

מצטערת אך איני מכירה ממש את האוכלוסיה האטיופית ..

קטונתי מלשפוט תינוק על פי התבכיינותו.בעגלה או במנשא..

יודעת שתינוק המקבל את ארוחותיו בזמן..נקי...ללא כאבי בטן האופיינים 

לתינוקות ומרגיש טוב אין סיבה לבכיינותו ...לא משנה מה מוצאו...

יש אימהות המרגילות לשאת תינוק בידיים. זהו הרגל מגונה לדעתי זו גם סיבה לבכי .לזכות בצומת לב...מאימו

התינוק האטיופי יש לו את זה בגדול התינוק רוב היום קשור לאימא

ומרגיש אותה יתכן שזו סיבה לרוגע ..לדעתי התינוק האטיופי אף הוא בכיין גדול לכן האימה נושאת אותו על גבה  רוב שעות היום להרדימו

ישן הרבה ..לנוחותה של האימה העסוקה מידי..

כך שאין הוא צריך את הגירויים להשליך...מגבוה לאימא אין את הכוחת לאסוף אותם...לכן התפתחותו איטית יותר...זו דעתי בלבד

שבת שלום

נ.ב

מבינה שההלצה בעיניין שיעור ראשון להשלכתנו לעת זיקנה...

 לא בא משם.. מהמנשא או העגלה...זה בא ממקומות אחרים ...מחינוך.וערכים שאנו מקנים להם בבית ...אסתפק בזה ...

תיקון טעות ..כמובן שאימא  היא אימא  כותבים א.  ולא     ה

יום ניפלא

מדלן ...תודה-לך.  נקוה שתהיינה תגובות נוספות בהמשך.

למוטי

"התבוננות סביבתית בנוף האנושי" כהגדרתך, היא עיסוק ראוי.  הטבע האנושי שאין סוף לניואנסים שלו,

 מעניין ביותר.  וההתבוננות מייצרת "תובנות" לרוב  וגם , במקרים רבים, אמפתיה.

נראה לי שעגלות ושפע צעצועים  מצד אחד ומנשאים פשוטים מאידך - הם רק משל.

ובמקרה זה הנמשל אינו חברתי, לדעתי.

הנמשל הוא ההתיחסות, הקשרים בין אמהות{וגם אבות} לילדיהן.

תינוק זקוק לשפע של תשומת לב, לקירבה,  ולא לשפע שנקנה בכסף.

בגן הציבורי שליד ביתי אני רואה לעיתים קרובות אם או אב הודפים ילד קטן על נדנדה ביד אחת

אבל ידם השניה וגם עיניהם עסוקות ב"צעצוע" שבידיהם, מסמסים או השד יודע איך קוראים לזה.

ומחמיצים את עיניו הזוהרות של הילד כאשר הוא מתקרב ביעף אליהם , או חיוך מהול בקצת פחד

אבל גם התרגשות כשהוא ממריא.

וברשותך [וגם בלי} אוסיף זכרון של  שיחה שהיתה לי לפני שנים  רבות עם הוריו של תלמיד

אשר לא היה מרוכז ולא השקיע וכו' וכו'   ותשובתם היתה :אבל קנינו לו המון אנציקלופדיות...

שבוע טוב.

אלישבע ...תודה...תודה...תודה. הפנמתי את-שכתבת. זו נקראת לדעתי...הבחנה-חדה